פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
10389/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' עמית
המערערים:
אבו ג'נים עבד אל עזיז ועוד 22 אחרים
נ ג ד
המשיבים:
1. מנהל הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז
מרכז
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמלה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
לעניינים מנהליים בתל אביב, מיום 31.10.07, ב-עת"מ 1848/06, שניתן על ידי סגן
הנשיא א' קובו
תאריך הישיבה:
ל' בניסן התש"ע
(14.4.10)
בשם המערערים:
עו"ד יוסף אמיל אל-אסמר
בשם המשיבה 1:
עו"ד תדמור עציון
בשם המשיבה 2:
עו"ד דורון דבורי
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1.
המערערים הגישו התנגדות לתכנית מפורטת לה/1100, שהוכנה לצורך הקמתה של שכונת מגורים חדשה בעיר רמלה. המערערים מתגוררים בשטחים סמוכים לשכונה המתוכננת, ולטענתם ביצוע התכנית עתיד לנתק את הדרך המשמשת אותם כיום כדי להגיע לרמלה. משנדחתה התנגדותם על ידי וועדת המשנה לתכנון ובניה שליד הועדה המחוזית בתאריך 25.10.04, הם פנו ליושב ראש הועדה בבקשה לאפשר להם להביא את השגותיהם בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה. בקשה זו נדחתה ביום 27.3.05, אולם עוד קודם להחלטה פנו המערערים בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בה ביקשו לקבוע כי עומדת להם הזכות להגיש ערר למועצה הארצית. בעקבות החלטתו של יושב ראש הוועדה המחוזית מיום 27.3.05, ביקשו המערערים לתקן את עתירתם כדי שתתייחס לגוף ההחלטה, אולם הבקשה נדחתה.
בתאריך 19.6.06 פורסמה התוכנית למתן תוקף, ובחלוף 15 ימים היא נכנסה לתוקף.
2.
ביום 4.7.06 הוגשה העתירה נושא הערעור שבפנינו, ובה נתבקש בית המשפט להורות על ביטולה של תכנית לה/1100. בית המשפט קמא דחה את העתירה בעילת שיהוי, תוך שהוא קובע כי גם אם לא היו המערערים חייבים לפנות לבית המשפט מיד לאחר דחיית התנגדותם (חודש אוקטובר 2004), הם היו צריכים לעשות זאת משדחה יושב ראש הוועדה המחוזית את בקשתם להגיש ערר למועצה הארצית (חודש מרץ 2005). המערערים לא נהגו כך, וכאמור המתינו עד לאחר שהתכנית פורסמה למתן תוקף, ובפועל עשו זאת רק בחודש יולי 2006. לעניין זה מקובלת עלינו השקפתו של בית המשפט קמא כי מדובר בשיהוי ניכר ביותר, שדי בו כדי להצדיק את דחיית העתירה (ראו לעניין זה עע"מ 7142/01 הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה נ' החברה להגנת הטבע , פ"ד נו(3) 673, 678 (2002); בג"צ 1262/06 התנועה למען איכות השלטון נ'
סיעת ש"ס , טרם פורסם (2006); עע"מ 8723/03 עירית הרצליה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון , פ"ד נח(6) 728 (2004); בג"צ 940/04 אבו טיר נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון , פ"ד נט(2) 320, 332 (2004)).
עם זאת, דין העתירה להידחות מטעמים נוספים – ראשית, הואיל והמבנים הנמצאים במתחם בו מתגוררים המערערים הוקמו שלא כדין וללא היתר. לפיכך, משמעותה המעשית של עתירתם היא להורות למשיבים להתאים את התכנון לבנייה הבלתי חוקית – וזהו מטבע הדברים סעד שאיננו מוכנים להושיט. שנית, בית משפט זה אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון, והוא אינו נוהג להתערב בשיקול דעתן, למעט מקרים חריגים וקיצוניים, כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (בג"צ 465/93
טריידט נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה , פ"ד מח(2) 622 (1994); בג"צ 2324/91 התנועה לעמן איכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה , פ"ד מה(3) 678 (1991)). כל אלה אינם מתקיימים בעניינם של המערערים, הואיל והתכנית שאושרה הותנתה ביישום של פתרונות תחבורה שיענו על צרכי העותרים - ביצוע עבודות מינהור דרך 44 מתחת למעבר כלי רכב הקיים בשטח; פתיחת הגשר לתנועת הולכי רגל מעל מסילת הברזל; עד לפתיחת הגשר לתנועת הולכי רגל תישמר בכל שלבי הביצוע של התכנית רציפות מעבר לכלל הציבור להליכה ברגל ממעבר מסילת הברזל שבגבולה הצפוני ועד לרחוב החשמונאים. להשקפתנו, פתרונות אלה סבירים הם, ומכאן ההחלטה לדחות את הערעור.
המערערים ישאו בשכר טרחתם של באי-כוח המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח כל אחד.
ניתן היום, ל' בניסן התש"ע (14.4.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט