עע"מ 10710/06 גב' הית'ר מקדונלד בורשה נ. משרד הפנים

1.

זוהי בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין מיום 28.9.2006 שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' אברהם), ככל שהוא נוגע לחיוב המבקשים בהוצאות. בפסק הדין דחה בית המשפט את עתירת המבקשים נגד החלטת המשיבים שלא לאפשר למבקשת 1 (להלן: המבקשת ) להיכנס לישראל על מנת להתראות עם בעלה, המבקש 2 (להלן: המבקש ), המתגורר ברמאללה. בית המשפט קבע כי טענת הסף שהעלו המשיבים לפיה לא נתונה לו סמכות עניינית לדון בעתירה דינה להידחות, אך יחד עם זאת קבע כי החלטת המשיבים לסרב ליתן למבקשת אשרת כניסה לישראל, היא החלטה סבירה בנסיבות העניין. בית המשפט הוסיף וקבע כי בתצהיר התומך בעתירה נפל פגם בכך שנערך באמצעות הטלפון והפקסימיליה וכי די בכך כדי להצדיק את דחייתה של העתירה. למעלה מן הצורך קבע בית המשפט עוד כי "נסיונם של העותרים לשנות, במהלך הדיון, מן העובדות, תוך נסיון לשכנע, כי לא לרמאללה דווקא ביקשה העותרת להיכנס כי אם לישראל לשם ביקור חברים בירושלים, עולה כדי חוסר נקיון כפיים, וגם משום כך ראוי לדחות את עתירתם". בדחותו את העתירה חייב בית משפט קמא את המערערים לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח. בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין, ככל שהוא נוגע לחיוב בהוצאות, נדחתה על ידי בית משפט קמא (החלטה מיום 3.12.2006).

2.

המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק הדין ולטענתם שגה בית משפט קמא בקובעו שהתצהיר שצורף לעתירתם אינו עונה על דרישות הדין וכן בקובעו שהעותרת ביקשה להיכנס לישראל על מנת להגיע לרמאללה. לטענת המבקשים, כל שטענו הם לאורך ההליך כולו הוא שרצונה של המבקשת להיכנס לישראל על מנת להיפגש עם המבקש. המבקשים מוסיפים וטוענים כי החלטת המשיבים לא הייתה סבירה וכי היא אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, וכן עם ההסכם הרלוונטי בין ישראל ובין אש"ף המסדיר את הכניסה לשטחי הרשות הפלסטינית. לטענת המבקשים, יש בהחלטת המשיבים כדי להפר את זכותם לשוויון, לכבוד ולחיי משפחה ולבסוף הם טוענים כי שגה בית המשפט בכך שחייב אותם לשלם למשיבים הוצאות מופרזות בסך 10,000 ש"ח.

3.

בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע. בקשה זו מתייחסת אך ורק לחיוב המבקשים בהוצאות. לטענתם סיכויי הערעור טובים ואילו הימנעות מעיכוב הביצוע תגרום להם ולמשפחותיהם נזק כבד ובלתי הפיך נוכח מצבם הכלכלי הקשה. על פי הנטען, המבקשת היא אזרחית אנגליה ובעלת תואר ראשון ושני במוסיקה המתגוררת עם הוריה באנגליה. היא אינה עובדת ונעדרת כל מקור פרנסה למעט תמיכת המבקש. המבקש, כך נטען, משתכר כ-4000 ש"ח בחודש מעבודתו כרופא שיניים ברמאללה, שם הוא מתגורר בבית אביו המנוח, והוצאותיו החודשיות לתמיכה באימו ובשתי אחיותיו, לעסקו ולמגוריו מסתכמות בכ-3200 ש"ח לחודש. עוד טוענים המבקשים כי אין למבקש כל נכסים, כי בא כוחו מיצגו ללא תמורה וכי נוכח המצב הביטחוני השורר ברמאללה אין ביכולתו לגייס את הסכום הדרוש לתשלום ההוצאות. על מנת לשלם סכום זה, טוענים המבקשים, יאלץ המבקש לשכנע את בני משפחתו למכור את בית אביו המנוח, וזאת במחיר נמוך משוויו וחרף התנגדותם למכירה בשל ערכו הרגשי של הבית בעיניהם. המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה וטוענים כי מצבו הכלכלי הירוד של המבקש אינו מהווה עילה להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע וכי בנסיבות העניין לא קיימת הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של חיוב כספי שנקבע בפסק דין. עוד טוענים המשיבים כי המבקשים יוכלו לחזור ולהיפרע מהם אם יתקבל ערעורם וכי לא הונחה תשתית עובדתית מבוססת ומפורטת דיה להוכחת הנזק שיגרם למבקשים אם תדחה בקשתם. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בקבלת החלטה לעניין עיכוב הביצוע יש לתת את הדעת לכך שעתירת המבקשים נדחתה בין היתר בשל חוסר ניקיון כפיים מצידם וכן לכך שסיכויי הערעור אינם גבוהים. לבסוף טוענים המשיבים כי היה ולא ישלמו המבקשים את חובם, יפתח בעניינם תיק במרכז לגביית קנסות והם יוכלו לפנות לשם לצורך הסדרת התשלום.

4.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי אין לעכב ביצועו של פסק דין אלא אם עלה בידי המבקש לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו להצליח בערעור טובים והניח תשתית איתנה לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהקשר זה רובץ על המבקש הנטל להראות כי פעולה לפי פסק הדין תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. דברים אלה יפים ביתר-שאת מקום שבו מדובר בחיוב כספי ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בחיוב לתשלום הוצאות. במקרה דנן, לא עלה בידי המבקשים להרים את הנטל המוטל עליהם. המבקשים לא הניחו תשתית מספקת לביסוס הטענה לפיה אין ביכולתם לממן את תשלום ההוצאות ממקורות אחרים, למעט מכירת בית מגוריו של המבקש. מצבה הכלכלי של המבקשת אף הוא לא הוברר כל צרכו והמבקשים לא הראו, אפוא, כי ביצוע פסק הדין יגרום להם נזקים בעלי חומרה מיוחדת. מטעמים אלה ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, אין מקום לעכב את ביצוע תשלום ההוצאות. יחד עם זאת, וכפי שציינו המשיבים בתגובתם, פתוחה הדרך בפני המבקשים לפנות אל המרכז לגביית קנסות על מנת להגיע עימו להסדר תשלומים בעניין גביית סכום ההוצאות שנפסק.

הבקשה נדחית.