עע"מ 10866/05 עדנאן נשאשיבי נ. משרד הפנים

הנשיאה ד' ביניש:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (השופט י' נועם ) מיום 27.10.05, שבו נדחתה עתירה מינהלית שהגישו המערערים נגד החלטת המשיב לדחות את בקשתם לאיחוד משפחות. יצוין, כי המערער 1 (להלן: המערער ) הוא תושב ישראל ויליד 1968, ואילו המערערת 2 (להלן: המערערת ) הינה תושבת האזור וילידת 1969. דחיית בקשתם של המערערים לאיחוד משפחות התבססה על מניעה בטחונית, שמקורה בכך ששניים מאחיה של המערערת מעורבים בפעילות טרוריסטית. בית המשפט לעניינים מינהליים, לאחר שעיין בהסכמת הצדדים בחומר מודיעיני חסוי בדיון שהתקיים בדלתיים סגורות, לא מצא להתערב בשיקול דעתו של המשיב; ומכאן הערעור שלפנינו.

לאחר הגשת הערעור ובעקבות החלטת בית משפט זה (השופטים א' א' לוי , א' גרוניס ו ס' ג'ובראן ) מיום 22.6.06 התאפשר למערערים להגיש טענות בכתב מטעמם לגורמי הביטחון, אולם גם לאחר הגשת טענות אלה ולאחר בדיקה נוספת שביצע המשיב הוא המשיך לעמוד על התנגדותו לשהיית המערערת בישראל. ביום 29.1.07 התקיים בפנינו דיון בערעור, שבו חזר המשיב על עמדתו בדבר קיום מניעה ביטחונית בעניינה של המערערת.

נוכח חלוף הזמן, נתבקש המשיב ביום 15.12.08 להודיע האם המניעה הבטחונית לגבי המערערת עודנה קיימת. בהודעה שהגיש המשיב ביום 23.4.09 נמסר כי מרישומיו עולה כי המערערים עזבו את הארץ ביום 5.11.08, וכי לא קיים עדכון על חזרתם לארץ מאז אותו מועד. כן טען המשיב כי בנסיבות אלה אין באפשרותו למסור הודעה בדבר הנסיבות הבטחוניות העדכניות בעניינם של המערערים, וציין כי עמדת המדינה היא כי נוכח העדרותם של המשיבים מהארץ אין מקום להותרת הערעור תלוי ועומד. בהודעה נוספת שהגיש המשיב ביום 6.7.09 נמסר כי למערערת לא ניתנו מעולם היתרים שאפשרו את שהייתה בישראל במסגרת הליך של איחוד משפחות, וכי גורמי הביטחון התנגדו עוד משנת 2003-2002 לשהיית המערערת בישראל. כן ציין המשיב (בהמשך להחלטת בית משפט זה מיום 4.6.09) כי אין באפשרותו להתחייב לכך שתינתן למערערת בעתיד רשות להיכנס ארצה לתקופה מוגבלת כדי שניתן יהיה להעריך את המניעה הבטחונית בעניינה באותו מועד; וזאת, משום שמדובר לשיטתו בשאלה תלוית נסיבות. עם זאת, הבהיר המשיב כי אם וכאשר יבקשו המערערים לשוב ולהתגורר בישראל, תהא דרכם פתוחה להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות עבור המערערת, שתיבחן על פי הנסיבות ובהתאם למצב המשפטי שיתקיים באותה עת. המערערים מצידם אישרו בהודעה מיום 24.5.09 כי נסעו לאוסטרליה לצרכי הכשרה מקצועית, וזאת, בין היתר, נוכח המגבלות הרבות המוטלות על המערערת בארץ והזמן הרב שחלף מאז פתחו במאבקם המשפטי. לטענת המערערים, נסיעתם היא נסיעה מוגבלת בזמן למטרת לימודים בלבד, שבסופה הם מתעתדים לשוב ולהתגורר בביתם במזרח ירושלים. משכך, הודיעו המערערים כי הם עומדים על קבלת הכרעה בערעור דנן.

לאחר בחינת טענות הצדדים איננו רואים טעם בהותרת הערעור תלוי ועומד. שאלת קיומה של מניעה בטחונית בעניינה של המערערת היא העומדת במוקד ערעור זה. שאלה זו תלויה מטיבה בנסיבות ובעובדות קונקרטיות בזמן מסוים. משהחליטו המערערים לעזוב את הארץ לפרק זמן בלתי-מבוטל, עלינו לקבל את עמדת גורמי הביטחון כי אין באפשרותם לגבש עמדה עדכנית בעניין המניעה הבטחונית הנשקפת מן המערערת. בנסיבות אלה אף אין באפשרותנו לבקר את אופן הפעלת שיקול הדעת על ידי המשיב או לבחון לגופן את טענות המערערים כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. ניתן, אפוא, לומר כי נוכח ההתפתחויות שחלו מאז הגשת הערעור דנן, ובהעדר תשתית עובדתית עדכנית, הפך הערעור לתיאורטי בלבד; וכידוע אין זו דרכו של בית משפט זה להכריע בשאלות תיאורטיות (ראו למשל: בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון , פ"ד נג(5) 241, 250 (1999); בג"צ 2655/06 עו"ד לאור נועם נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 27.3.2006)).

אשר על כן, דין הערעור להידחות. אם וכאשר יבקשו המערערים לשוב ולהתגורר בארץ תעמוד להם האפשרות להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות, שתידון בהתאם לנסיבותיהם ולדין הרלוונטי באותו מועד. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ה נ ש י א ה

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופט ד' חשין:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש.