עע"מ 11103/08 ניסן הב-רון כהן נ. מינהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז

זו ערר המערער בפני ועדת הערר מחוז המרכז. ועדת הערר קיבלה את הערר והורתה על החזרת הדיון לועדה המקומית "כך שלבעלים לא תהיה זכות וטו בענין התכנוני והבקשה תידון לפי שיקולים תכנוניים בלבד, כאמור בתקנות". מינהל מקרקעי ישראל עתר נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. בית המשפט (כב' השופט נ' ישעיה ) קיבל את העתירה, בקבעו כי בנכס שהוא מקרקעי ישראל, נדרשת חתימת מינהל מקרקעי ישראל על הבקשה להיתר, כתנאי לדיון בועדה. לפיכך ביטל את החלטת ועדת הערר וקבע כי "הועדה המקומית לתכנון ולבניה מנועה מלדון בבקשת המשיב לשימוש חורג בנכס נשוא העתירה, אלא אם תחתום העותרת [המינהל] על הבקשה". על פסק דין זה נסב הערעור שלפנינו. לטענת המערער הועדה המקומית לתכנון ולבניה היתה מוסמכת לקיים דיון בבקשה להיתר גם בלא שמינהל מקרקעי ישראל חתם עליה.

2.

קודם לשמיעת טענות הצדדים בערעור תוקנו התקנות. כפי שמציין המשיב 1 בעיקרי טיעונו: "התיקון לתקנות מ-2009 יאפשר את קיום הדיון בבקשה במקרקעי ישראל אף בלא חתימת המינהל על הבקשה, תוך שמתן ההיתר עצמו יותנה בחתימת המינהל". בנסיבות אלה הסכים בא כח המערער, במהלך הדיון לפנינו, כי לא נדרשת הכרעה בערעור, שכן הלכה למעשה תוכל הועדה המקומית, בנקודת הזמן הנוכחית, לקיים דיון בבקשת המערער שמונחת לפניה, גם בלא חתימת המינהל. ב"כ המינהל ביקש להורות כי הבקשה להיתר תוגש לועדה המקומית פעם נוספת; ואף עמד על פסיקת הוצאות בערעור, בפרט נוכח אי נקיון כפיו של המערער. בהתייחס לבקשות אלה נציין כי, בהנחה שהבקשה להיתר מצויה לפני הועדה המקומית, למותר הוא להורות על הגשת עותק נוסף ממנה. בהתחשב בטעם בעטיו התייתר הדיון בעתירה, לא ראינו לעשות צו להוצאות. הנחתנו היא כי המדינה המופקדת על אכיפת הוראות הדין, תנקוט בהליכים הנדרשים בכל מקרה של הפרה.

3.

הערעור נמחק אפוא ללא צו להוצאות.