פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
עע"ם 1111/02 - ב'
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המ
ערער:
רחמני ששון (אפיק) 1991 בע"מ
נגד
המשיבים
:
1. מדינת ישראל -משרד הביטחון (ועדת
המכרזים)
2.
מרכז הזיפזיף נהריה בע"מ
בקשה
לסעד זמני בערעור
החלטה
במיכרז שפירסם משרד הביטחון לשכירת ציוד מיכני הנדסי מסויים לשימושם של צה"ל ומשרד הביטחון, זכתה מרכז הזיפזיף נהריה בע"מ ( מרכז הזיפזיף ). המבקשת, רחמני ששון (אפיק) 1991 בע"מ ( המבקשת ), אשר השתתפה אף היא במיכרז ולא זכתה, הגישה עתירה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה כי תבוטל ההחלטה במיכרז וכי היא תוכרז זוכה בו. בית-משפט קמא דחה את העתירה ועל כך הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט העליון. במשולב להודעת הערעור מבקשת המבקשת כי יינתן בידה צו זמני ולפיו תימנע התקשרות בין משרד ביטחון לבין מרכז הזיפזיף לביצוע המיכרז. מרכז הזיפזיף ומשרד הביטחון, כל אחד מהם לעצמו, מתנגדים לבקשה למתן צו זמני, ולעניין זה קיבלתי טיעונים בכתב מאת באי-כוח בעלי-הדין כולם.
פסק-דינו של בית-משפט קמא מפורט ובהיר ומעסיק עצמו בשאלות המשפטיות שבאי-כוח בעלי-הדין עוררו לפניו. בית-המשפט אינו מעלים עין מטענותיה של המבקשת - בחלקן טענות הראויות לעיון - אך לסופו של דיון מחליט הוא לדחות את העתירה, בין השאר בשל היעדר תום-לב של המבקשת ומניעות העומדת לחובתה. טעמיו של בית-המשפט יעמדו לביקורת בבית המשפט שלערעור, ולא אוכל לומר כי פסק-הדין העומד לביקורת פסק-דין הראוי הוא כי יהפכוהו על-פיו. יש בו בפסק-הדין פנים לכאן ולכאן, והגם שכשאני לעצמי נוטה אני לקבל את נימוקי פסק-הדין, לא אכחד כי זולתי יכול שיחשוב אחרת. אוסיף ואומר, כי מעקב אחרי התנהלותו של משרד הביטחון במיכרז יעלה כי חוק מרפי שלט בה ברמה. על דרך ההפלגה אומר כי כמעט אין טעות שניתן היה לעשות ומשרד הביטחון החמיצה. כך מתחילת המיכרז - משלא פורסמה הודעה ברבים על דבר ההעדפה לאזורי עדיפות לאומית - וכך בהמשכו של המיכרז. ואולם תהא אשר תהא דעתנו על מעשיו ומחדליו של משרד הביטחון, נזכור שענייננו עתה הוא במרכז הזיפזיף אשר פעל למיטב הבנתי בתום-לב מתחילת ההליכים ועד לסופם. תהא אשר תהא זכותה של המבקשת כלפי משרד הביטחון בתביעת פיצויים - ולא נביע על כך דעה - ענייננו הוא, כאמור, במרכז הזיפזיף, ולא הרי מציע זה במיכרז כהרי משרד הביטחון.
ואולם עיקר אני רואה במאזן הנוחות. כאמור, עניינו של המיכרז הוא שכירת ציוד הנדסי עבור צה"ל ומערכת הביטחון, ותקופת השכירות אמורה היתה להיפרש על תקופה שתחילתה ביום 1 במאי 2001 וסופה ביום 30 באפריל 2002. למשרד הביטחון ניתנה, על-פי תנאי המיכרז, האופציה להאריך את תקופת המיכרז לשנה נוספת, אך האופציה היא בידי משרד הביטחון ולא בידי הזוכה במיכרז. והנה, אך החל מרכז הזיפזיף עובד ביום 1 במאי 2001, וביום 3 ביולי 2001 עלה בידי המבקשת לזכות בצו זמני לעיכוב ביצועו של המיכרז. אותו צו עיכוב נמשך והלך עד ליום 21 בינואר 2002 - יום מתן פסק-דינו של בית-משפט קמא - אך נתחדש ביום 8 במארס 2002, בעת שהוצאתי לבקשת המבקשת צו ביניים-דביניים. צו זה עומד בתוקפו עד עצם היום הזה. הנה כי כן, שנת המיכרז עומדת לפני סיומה ומרכז הזיפזיף עלה בידו לממש אך בקושי את זכייתו במיכרז. שנת המיכרז של מרכז הזיפזיף עשוייה שני טלאים, באמצע שנת 2001 ובראשית שנת 2002, הא ותו-לא. בנסיבות אלו סבורני שלא אעשה צדק אם אמשיך את תוקפו של הסעד הזמני וזאת גם אם משרד הביטחון יואיל בטובו ויאריך את תקופת המיכרז בשנה נוספת. אכן, כפי שאמרנו, עומדת לה למבקשת זכותה נגד משרד הביטחון, אך דומני כי הגיעה העת שגם הזוכה במיכרז יבוא אל שלו ולו במעט.
אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למרכז הזיפזיף שכר-טירחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח. לא יהיה צו להוצאות בין המבקשת לבין משרד הביטחון.
הערה אחרונה: בזמנו נתקיים במשפט האנגלי - במשפט המקובל ובאקוויטי - ויכוח סוער בשאלה אם זמן ממהות הדברים הוא או אם אין הוא ממהות הדברים ( time is or is not of the essence ). ויכוח זה שוכן עפר הוא, ואילו שאלת הזמן במיכרזים במשפט ישראל דהאידנא ממהות הדברים היא. צו מניעה זמני יכול שיחסל סיכויי ביצועו של מיכרז או סיכויי זכייה במיכרז; כך עיכוב ביצוע של פסק-דין וכך הימשכותו של מישפט בנושא של מיכרזים. ראוי שניתן תשומת ליבנו לדבר וכל המקדים הרי זה משובח.
היום, י"ב בניסן תשס"ב (25.3.2002)
ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור
02011110. G04
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il