עע"מ 11177/03 צוות בידור חיפה (2003) בע"מ נ. מפקד המחוז הצפוני -משטרת ישרא

בפניי בקשה לביטול החלטה בדבר מחיקת הערעור שבכותרת. ההחלטה הנ"ל ניתנה לבקשת בא כוחם הקודם של המערערים, אשר הוגשה לבית המשפט ביום 4.1.04. בבקשה צוין, כי המערערים החליטו לחזור בהם מן הערעור, לאחר שהתברר להם כי צו הסגירה בעניין הנדון מתייחס לכתובת שגויה ולא לכתובת המועדון שלהם. יצוין, כי בהחלטה הנ"ל הוחלט גם על השבת מחצית האגרה לידי המערערים.

מן הבקשה שבפניי עולה, כי עוד ביום 1.1.04 שכרו המערערים באי כוח אחרים, לאחר שהודיעו, לטענתם, לבא כוחם הקודם על סיום ההתקשרות עימו. עוד עולה מן הבקשה, כי אצל המערערים גמלה ההחלטה לשנות את דרך פעולתם, וכי פנו בעניין זה למשטרה, על מנת שזו תקיים להם שימוע. לשם כך הם עותרים כי לא ייקבע מועד לדיון בערעור, וכי תישמר להם הזכות למחוק אותו או להוסיף לו טענות.

המשיב הותיר את הבקשה לביטול דחייתו של הערעור לשיקול דעת בית המשפט, אך מבקש כי המערערים יחויבו בהוצאות. אשר לבקשה לעניין אי קביעתו של ההליך לדיון, מציין המשיב כי בקשת המערערים לקיומו של שימוע מחודש נדחתה.

בתגובה שאפשרתי למערערים להגיש הם חוזרים ומציינים, כי בקשת המחיקה הוגשה שלא על דעתם ולא לבקשתם. מעבר לכך, מציינים המערערים כי "קיום הערעור בפניו של בית משפט נכבד זה במצב הדברים הנוכחי, הוא זה שיהווה הליך סרק מיותר". על רקע זה נטען, כי הבקשה לעיכוב הליכים בתיק זה מקבלת משנה תוקף.

אף שהמשיב הותיר את בקשת הביטול לשיקול דעת בית המשפט, לא מצאתי כל מקום להיעתר לה. גם אם מבחינה דיונית פורמלית ניתן היה לשקול בחיוב את הבקשה נוכח הטענה כי מחיקת ההליך נעשתה שלא על דעת המערערים, הרי שמשעולה מהודעת המערערים עצמם, כי ההליך, כפי שהוא, הינו הליך שהתייתר, אין כל טעם מעשי בהחזרתו לרישום. אכן, עולה מבקשות המערערים כי בכוונתם לפעול לכך שהמועדון נשוא ההתדיינות יקבל את ההיתרים הנדרשים. ברם, לא מצאתי בבקשותיהם טענות ערעוריות שבכוונתם להעלות בקשר לפעולות אלה (אשר נמצאות, כך עולה, בשלביהן הראשונים), וגם לא מצאתי טעם להחזיר את הערעור לרישום לצורך בירורן ההיפותיטי של טענות ערעוריות שמטבע הדברים לא הועלו ולא התבררו בערכאה דיונית. אף לא מצאתי טעם של ממש בהחזרתו של הליך לרישום, ובה בעת במתן הוראה לעיכוב ההליכים בו עד למועד בלתי מוגדר, ומה גם שהמערערים עצמם מגלים את דעתם כי ההליך הערעורי, כפי שהוא, התייתר. התוצאה היא, כי סיכויי ההליך, על פי טענות המערערים עצמם, אינם מצדיקים להיעתר למבוקש.

הבקשה נדחית. לא בלי היסוס, איני מחייב את המערערים בהוצאות.