עע"מ 11189/07 אירוס הגלבוע בע"מ נ. חיים אוקנין ו-58 אח'

ביום ז' בטבת התשס"ח (16.12.07) פסק בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( כבוד השופטת נ' אחיטוב ) לבטל את זכייתה של המבקשת, המוכרת גם כ איקאה ישראל , במכרז של מִנהל מקרקעי ישראל לשיווק קרקע בראשון-לציון. נקבע, כי העובדה שארבעה חודשים בטרם פורסם המכרז הגיעה המבקשת לסיכומים עם עיריית ראשון-לציון – שהייתה, אליבא דערכאה קמא, שותפה לפרסום המכרז – בדבר הטבות ניכרות שיוענקו למבקשת, פגעה בעקרון השוויון במידה המצדיקה את ביטול תוצאתו של המכרז. בתמצית ייאמר, כי השטח בו זכתה המבקשת מסווג, לפחות על-פי תוכנית המתאר המקומית, כקרקע לתעשייה, אך בין הפרטים שסוכמו התחייבה העירייה להתיר שימוש חורג בו למטרות מסחר, ובד בבד לפעול לשינוי ייעוד הקבע של השטח. הכל, במטרה להבטיח את מימוש תוכניתה של המבקשת להפעיל במקום מרכז מכירות ענק של מוצריה, ובצדו קניון.

לאחר הזכייה במכרז פעלה המבקשת בזריזות רבה להקמתם של המבנים המסחריים, וכך ארע כי עד שהונח לפתחו של בית-משפט זה ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, עמדה כבר חנות איקאה על תילה כשהיא בשלבי גימור סופיים, ועבודות להכשרת השטח לבניית הקניון החלו. בינתיים, הואיל ובהליך אחר נקבע כי המבקשת לא תורשה לעשות שימוש מסחרי במבנה הקיים אותו היא איישה מכוח "טופס 4" שכבר ניתן לה, משמש המרכז לאחסון ציוד בהיקף נרחב. בד בבד, כפי הנראה, נמשכות במקום עבודות בנייה וגימור.

הדיון בערעור קבוע לחודש יוני 2008, ועד שיתקיים עותרת המבקש לעיכוב מימושו של פסק-הדין שניתן. לאמור – מבקשת היא כי המנהל יעכב לפי שעה את בחינתם המחודשת של הליכי המכרז, כדי שלא תועבר הזכות במקרקעין לידי זוכה אחר והשקעתה הרבה – העומדת כנטען על כ-400 מיליון ש"ח – תרד לטמיון. בבסיס הערעור משמשת הטענה כי קיומן של פגישות מקדימות עם העירייה, ואפילו הגעה להסכמות מחייבות עמה, אינם פוגעים בשוויון בין המתמודדים במכרז, ואלו פעולות מקובלות במסגרת ההכנות לקראת השתתפות במכרז. לצד זאת, בפי המבקשת טענות סף רבות וכן טענות במישור הדיוני.

איני רואה צורך להידרש לסיכויי הערעור, באשר מסקנתי היא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לצדה של המבקשת ובכך די לדחיית בקשתה זו. כשלעצמי איני סבור כי משני עברי המתרס ניצבים האינטרס הקניני של המבקשת, מזה, ועקרון שלטון החוק ודיני המכרזים, מזה. שכן דומה, כי אם תזכה המבקשת בערעורה, ממילא ייעשה הדבר על בסיס הקביעה כי שלטון החוק לא נפגע, ואף דיני המכרזים הולמים את זכייתה. על כן, מאזן הנוחות בו יש לדבר הוא זה המציב מצדה האחר של הכף, אל מול ענייניה של המבקשת, את החשש מפני העמקת התבססותה במקרקעין נושא המכרז, וזאת חרף כך שעל-פי המצב המשפטי הקיים היא לא זכתה בהם כדין. המשך פיתוחם של המקרקעין והבנוי עליהם עלול להכביד באורח משמעותי על היכולת להורות על פינוייה של המבקשת מן המקום ושיווקו של המגרש לזוכה אחר, ככל שכך יוחלט. אל מול מה שנדמה כמאמץ ניכר ומתמשך של חלק מן הנוגעים בדבר ליצור עובדות בשטח, יהא המצב המשפטי אשר יהא – ואומר בהקשר זה כי תשובתו של מנהל מקרקעי ישראל לבקשה זו, ולפיה יידרשו לו חודשים ארוכים ואף למעלה מכך כדי לבחון בשנית את המכרז היא, למצער, תמוהה בעיני – המעט שיוכל בית-משפט זה לעשות הוא לא להציב מכשולים בדרכה של ההכרעה השיפוטית שניתנה. אכן, המבקשת עלולה לסבול פגיעה ניכרת, שעיקרה נזק כספי ישיר, אך נדמה כי האחריות לכך אינה רובצת לפתחו של איש מלבדה. דרך חתחתים זו שבה בחרה ללכת, בהסתמכה על מצב תכנוני פוטנציאלי שלעת הזו אינו קיים, אין משמעה אלא נטילת סיכון, ותג המחיר שבצדו עומד היום הזה לפרעון. עם זאת, ובפרט נוכח המועד הקרוב לשמיעת הערעור, אינני סבור כי פגיעה זו אינה הפיכה היה ותזכה המבקשת בערעורה.

אינני רואה, אפוא, יסוד להיעתר לבקשה והיא נדחית. המבקשת תשלם לכל אחת מקבוצות המשיבים 2-1 שכר טרחת עורך-דין בסך של 5,000 ש"ח.