עע"מ 1149/07 ועד מושב כפר מל"ל - מושב עובדים להתשייבות חקלאית ב נ. ועדה מ

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט נ' ישעיה ), שבו נדחתה על הסף עתירתו של המערער – ועד המושב כפר מל"ל – נגד המשיבה – הועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון. עניינם של העתירה ושל הערעור – בקשתו של המערער לבטל את הפקעתו של שטח בכפר מל"ל.

המקרקעין נשוא ערעור זה הם חלקה 119 בגוש 6447, הנמצאים בכפר מל"ל ועליהם בנוי כיום בית ספר פעיל. זכויות הבעלות במקרקעין רשומות על שם הקרן הקיימת לישראל וזכויות החכירה בהם (שפקעו בשנת 1987) נרשמו על שם "האגודה לחינוך ילדי עובדים בשרון על-שם יוסף אהרונוביץ'" (להלן: אגודת אהרונוביץ' ), אגודה שאינה קיימת עוד. המשיבה פעלה להפקעת המקרקעין בהתאם לתכנית בניין עיר שאותה יזמה, כשלטענתה מטרת ההפקעה היא לעמוד בתנאים שהציב משרד החינוך לתקצוב מוסדות חינוכיים. ביום 3.11.2005 פורסמה בילקוט הפרסומים הודעת הפקעה ביחס למקרקעין נשוא הערעור. המערער הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי שבה דרש לבטל את ההפקעה.

2.

בית המשפט המחוזי דחה על הסף את עתירתו של המערער. בית המשפט קבע כי למערער אין כל זכויות קנייניות במקרקעין נשוא העתירה. לשיטתו של בית המשפט, בהיעדרן של זכויות קנייניות לא קמה למערער עילה לדרוש את ביטול ההפקעה ויש לדחות את עתירתו על הסף. בית המשפט ציין גם כי הבעלים של הזכויות במקרקעין נתן את הסכמתו להפקעה. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו.

3.

המערער טוען כי לא היה מקום לדחות את העתירה על הסף. לטענת המערער חלקת המקרקעין מוחכרת לו במסגרת "חוזה משבצת" בינו לבין המנהל, ולפיכך הוא בעל זכויות קניין בחלקה. עוד טוען המערער כי עומדת לו זכות במקרקעין מכיוון שיש לראות בו כמי שבא בנעלי אגודת אהרונוביץ', אשר זכות החכירה שלה בחלקה שרירה וקיימת. המערער מוסיף וטוען כי גם אם אין לו זכויות במקרקעין עדיין עומדת לו זכות עמידה כעותר ציבורי וכמי שיש לו זיקה למקרקעין נשוא העתירה. לגופו של עניין, טוען המערער כי החלטת המשיבה התקבלה "בחוסר סבירות קיצוני" תוך הסוואת המטרה האמיתית של ההפקעה – שימוש בחלקה לצורכי מגורים, ולא לשם תקצוב בית הספר כפי שנטען על ידה. לבסוף, המערער סבור כי לא היה מקום לחייבו בהוצאות בסכום גבוה.

4.

המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, למערער אין כל זכות בקרקע ולפיכך אין לו זכות עמידה בשאלת ההפקעה. לדבריה, מנסח הרישום עולה כי הגורמים היחידים שיש להם זכויות קנייניות בחלקה נשוא הערעור הם קרן קיימת לישראל ואגודת אהרונוביץ. אשר לחוזה המשבצת של המערער, טוענת המשיבה כי זה אינו בתוקף וגם אילו היה בתוקף לא היה בכך כדי לגבור על זכות החכירה הרשומה של אגודת אהרונוביץ'. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי החלטת ההפקעה נעשתה בסבירות ולשם הצורך שהוצהר עליו. עוד טוענת המשיבה כי גם אם אכן ישונה הייעוד, הדרך להשיג על כך היא במסגרת ההתנגדות לתכנית שינוי הייעוד ולא במסגרת התנגדות לעצם ההפקעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל בחלקה, במובן זה שדחיית העתירה על הסף תתבטל ככל שמדובר בעתירת המערער בכובעו כעותר ציבורי.

5.

בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי אין למערער זכויות קנייניות במקרקעין נשוא הערעור. לא מצאנו מקום לשנות מקביעה עובדתית זו של בית המשפט המחוזי. בנסח הרישום מופיעים קרן קיימת לישראל ואגודת אהרונוביץ' כבעלי זכויות קנייניות במקרקעין – הא ותו לא, והמערער מצידו לא הוכיח כי הוא בא בנעליה של האחרונה. יתר על כן, המערער לא עמד בנטל ההוכחה לגבי קיומו של "חוזה משבצת" בתוקף שבו מסורות לו זכויות קנייניות במקרקעין, בפרט משלא הסביר את הסתירה לכאורה שבין זכויות החכירה שהוקנו לאגודת אהרונוביץ' עובר לשנת 1987, לבין המכתב משנת 1981 שבו מצוין כי החלקה מוחכרת למערער וכלולה במשבצת הקבע שלו. בנסיבות אלה, לא קמה עילה לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי לגבי זכויות הקניין של המערער במקרקעין נשוא הערעור.

6.

מסקנתנו שונה ככל שמדובר בזכות העמידה של המערער כעותר ציבורי. פסיקתו של בית משפט זה הובילה זה מכבר להרחבת זכות העמידה, ודלתות בית המשפט פתוחות במקרים מתאימים גם לפני עותרים ציבוריים, נטולי אינטרס אישי, כאשר הדבר דרוש לשם הגנה על שלטון החוק ולשם תיקון פגמים שנפלו בפעולות המנהל הציבורי. זכות העמידה של העותר הציבורי זהה בין אם מדובר בעתירה לבג"ץ בין אם מדובר בעתירה מנהלית (ראו עע"ם 8193/02 ראובן נ' פז חברת נפט בע"מ , פ"ד נח(2) 153, 161-160 (2003)). בענייננו, מועלות טענות חמורות נגד פעולת ההפקעה שנעשתה על ידי המשיבה והמטרות שעמדו ביסודה. יוער בהקשר זה, מבלי להיכנס לעומק העניין, כי מהחומר שהוצג על ידי הצדדים ומן הדברים שהושמעו בדיון שהתקיים לפנינו עולה יותר מיסוד סביר לכך שנפלו פגמים מהותיים בהליך המנהלי במקרה זה. בנסיבות אלה, לא היה מקום לדחות את עתירת המערער על הסף אך ורק לאור העובדה שאין לו זכויות קניין במקרקעין נשוא הערעור. אכן, הן בעתירה המקורית הן בעתירה המתוקנת טען המערער לזכות עמידה כבעל זכויות במקרקעין ולא כעותר ציבורי. אולם מכיוון שבתגובתו לבקשת הדחייה על הסף העלה המערער את הטענה כי הוא בעל זכות עמידה גם כעותר ציבורי, לאור הטענות כבדות המשקל בדבר הפגמים החמורים שנפלו בפעולת הרשות ולאור נכונותה העקרונית של המשיבה להכיר במערער כעותר ציבורי בדיון שנערך לפנינו, איננו סבורים כי יש בחסר הקיים בעתירה המתוקנת של המערער כדי להכריע את הכף בענייננו.

7.

סיכומם של דברים, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהמערער יוכל להשמיע את טענותיו לגוף העניין בבית המשפט לעניינים מנהליים כעותר ציבורי. ההוצאות שהושתו על המערער בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטלות. המשיבה תשא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך הדין של המערער בסכום של 15,000 ש"ח.

המשנה-לנשיאה

השופטת א' פרוקצ'יה :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת א' חיות :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.