עע"מ 11615/05 קיו .אל .סי ישראל בע"מ נ. עיריית תל אביב

1.ביום 30.11.2005 העבירה המשיבה, עיריית תל-אביב-יפו (להלן: המשיבה ), "נוהל הגשת הצעות למתן שירותי ייעוץ וליווי של הוצאות חשמל" (להלן: הנוהל ) לשלושה מציעים פוטנציאליים, בהם המבקשת, קיו.אל.סי ישראל בע"מ (להלן: המבקשת ). ביום 8.12.2005 הלינה המבקשת בפני המשיבה על שניים מתנאי הסף להגשת הצעות לפי הנוהל. לאור זאת נדחה מועד הגשת ההצעות מיום 11.12.2005 ליום 13.12.2005 בשעה 14:00. ביום 12.12.2005 העבירה המשיבה למבקשת מכתב בו היא דוחה את טענותיה. עוד באותו יום, שלחה המבקשת למשיבה מכתב נוסף ובו היא חזרה על טענותיה נגד תנאי הסף. למכתב זה ענתה המשיבה למחרת היום, במכתב בו דחתה שוב את טענותיה של המבקשת. ביום 13.12.2005, כשעה לאחר שחלף המועד להגשת ההצעות, העבירה המבקשת למשיבה מכתב נוסף בו היא שבה ומלינה על תנאי הסף. יצוין כי המבקשת כלל לא הגישה הצעה מצידה. ביום 14.12.2005 נפתחה ההצעה שהוגשה ובסמוך לכך, עוד באותו היום, הגישה המבקשת את עתירתה לבית המשפט קמא.

בית המשפט קמא קבע, בהחלטה קצרה, כי המבקשת קיבלה את הנוהל ביום 1.12.2005 והשהתה את פנייתה לבית המשפט עד ליום 14.12.2005, לאחר המועד הסופי להגשת הצעות. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, "העתירה נדונה לכישלון" ועל כן החליט למחוק אותה על הסף.

2.על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית משפט זה. טענותיה, בקליפת אגוז, הן שהיא לא נקטה כל שיהוי – הן מהבחינה האובייקטיבית, הן מהבחינה הסובייקטיבית – שכן היא פנתה למשיבה שוב ושוב, פניותיה אף הביאו לדחיית מועד הגשת ההצעות, ועתירתה הוגשה בתוך פחות מ-48 שעות לאחר שהועברה אליה תשובתה הסופית של המשיבה. עוד טוענת המשיבה, כי גם אם עתירתה לוקה בשיהוי, היה על בית המשפט קמא לדון בה לגופו של עניין, כדי שלא תוותר על כנה החלטה מנהלית שאינה כדין. זאת, לאור העובדה שתנאי הסף עליהם הלינה, לטענתה, נועדו לאפשר למציע מסוים לזכות בעבודה נשוא הנוהל.

3.הבקשה המונחת בפני הינה בקשה לסעד זמני בתקופת הערעור, לפיה בית המשפט מתבקש להורות כי עד למתן החלטה בערעור, תימנע המשיבה מלהתקשר עם מי מהמציעים את שירותם לפי הנוהל. לטענת המבקשת, אם לא תענה בקשתה עשויים הצדדים לפעול לפי החוזה נשוא הנוהל באופן שייתר את הערעור. לאור זאת, גורסת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לטענתה, אם לא יינתן הסעד המבוקש אזי גם אם תתקבל טענתה נגד תנאי הנוהל, לא ניתן יהיה לאכוף את זכותה לאור האפשרות שהצדדים יפעלו כבר לפי החוזה נשוא הנוהל. הדבר יגרום למבקשת – לטענתה – נוסף על ההפסד הכספי הכרוך באי-קבלת העבודה נשוא הנוהל, גם פגיעה במוניטין שלה. מן הצד השני, גורסת המבקשת, אין בסעד המבוקש כדי לפגוע במשיבה, שכן בדיקת חשבונות החשמל יכולה להיעשות באופן רטרואקטיבי.

לטענת המשיבה אין מקום להיעתר לבקשה. המשיבה גורסת כי סיכוייו של הערעור קטנים, שכן עתירתה של המבקשת לבית המשפט קמא הייתה נגועה בשיהוי, ולגופו של עניין, דרישות הסף לפי הנוהל, הנתונות ממילא לשיקול דעתה, היו סבירות. לדעת המשיבה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה ולטובת בעלי ההצעה הזוכה שעומדת בתנאי הסף, מכיוון שעיכוב ההתקשרות צפוי לחייב את המשיבה להאריך את החוזה הקיים במחיר גבוה. יתר על כן, מציינת המשיבה, מאחר שמדובר בעבודות ייעוץ מתמשכות, אין כל מניעה, אם יתקבל הערעור ויתוקנו תנאי הסף, להמשיך ולקבל את שירותי הייעוץ ממציע אחר, במידת הצורך.

4.דין הבקשה להידחות. כפי שציינה המשיבה, מבחינת מאזן הנוחות, כיוון שמדובר בעבודת ייעוץ מתמשכת, הרי שאם יתקבל הערעור ובסופו של יום יבחר מציע אחר, ניתן יהיה להעביר אליו את עבודת הייעוץ. במידת הצורך יהיה ניתן אף לפצות את המבקשת. בנסיבות אלה, אין סכנה של ממש שהצדדים יפעלו באופן שיסכל את הערעור. יתר על כן, בנסיבות העניין, דחיית הבקשה מטילה למעשה את הערכת הסיכונים והסיכויים על "השוקל הטוב" לכאורה – הוא המשיבה. במה דברים אמורים? "השוקל הטוב" הוא מי שנמצא במצב הטוב ביותר לנתח את העלות הפוטנציאלית אל מול התועלת הפוטנציאלית של כל אחת מאפשרויות הפעולה, ולפעול לפי ניתוח זה (ראו: G. Calabresi & A.T. Hirschof "Toward a Test for Strict Liability in Torts" 81 Yale L. J.

(1972) 1055, 1060-1067 ). כך, צפוי השוקל הטוב לבחור בתוצאה היעילה.

בענייננו, ההחלטה האם רצוי לעכב את ההתקשרות עם המציע לפי הנוהל אם לאו, נסמכת על משתנים שונים, בעיקרם העלות הכרוכה בדחיית קבלת שירותי הייעוץ מצד אחד והתועלת שעשויה לצמוח מהדחייה אם תפסיד המשיבה בערעור מהצד השני; ותמונת הראי של אלה, קרי, התועלת בקבלת הייעוץ על אתר מצד אחד, והעלויות השונות בהן תשא המשיבה אם תקדם את החוזה נשוא הנוהל כעת, ותפסיד בערעור בעתיד. משתנים אלה יש לשקלל, כמובן, יחד עם התחזית בדבר הסיכויים של הערעור להתקבל או להידחות. בנסיבות העניין, ובפרט לאור העובדה שכך או אחרת הפעולה שתנקוט המשיבה עד להכרעה בערעור הינה הדירה, סבורני כי אין בשלב זה לשנות מהמצב המשפטי כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי - החלטה ההופכת את המשיבה לגורם המכמת את תוחלת העלות והתועלת של כל אחת מדרכי הפעולה האפשריות. נוסף על כך, המשיבה בשלב ביניים זה היא גם גורם מתאים להעריך את סיכוייה של כל אחת מהתוצאות האפשריות של הערעור לאור היותה "שחקנית חוזרת" בהליכים מעין אלה ולאור העובדה שהמשאבים הדרושים לשם כך בוודאי זמינים לה. אשר על כן, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, אינה בבחינת "אור ירוק" למשיבה לבצע את החוזה נשוא הנוהל, אלא היא מותירה על שכמה את הנטל לשאת בתוצאות ההחלטה שלא לעכב את כריתת החוזה עם המציע שנבחר עד לאחר ההכרעה בערעור. בכך אין כדי ליתן לה חסינות מפני ביקורת שיפוטית משתידון המחלוקת לגופה. במקרה דנן, שמהותו כלכלית בעיקרה, ומכיוון שעסקינן בהחלטה הדירה וזמנית, ובהתחשב בכל הנסיבות האחרות, סבורני כי התוצאה הראויה היא זו המטילה על המשיבה את עול הבחירה היעילה ואת הנטל לשאת בתוצאות בחירה זו – עד מתן ההחלטה לגופה.

לאור האמור לא ראיתי צורך להידרש לסיכויי ההצלחה של הערעור.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.