עע"מ 1218-22 עע"מ 1218-22

1.הערעור שלפנינו נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את עתירתם של המערערים להורות על ביטול צו תפיסה מינהלי שבגדרו נתפסו כ-40 משטחי תחמוצת ברזל שהיו מיועדים לרצועת עזה.

צו התפיסה הוצא מכוח הוראות חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור) באשר תחמוצת ברזל מהווה "ציוד דו-שימושי" שהעברתו לרצועת עזה טעונה קבלת היתר מהרשות המוסמכת, בהתאם לסעיף 58 לתוספת השנייה לצו הפיקוח על יצוא ביטחוני (ציוד דו-שימושי מפוקח המועבר לשטחי האחריות האזרחית הפלשתינית), התשס"ט-2019.

2.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב הערעור שלפנינו, שבו נטען כי תחמוצת הברזל משמשת כפיגמנט המיושם בצביעת מגוון רחב של מוצרי בניה, ובעיקר לחומר המשמש למילוי בין אריחים (רובה), וכי המערערים פעלו בתום לב ובאמצעות בעלי מקצוע על מנת לקבל אישור להכנסת הסחורה לרצועת עזה.

3.לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות ואנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה מכוח תקנה 28(א) לתקנות

בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.

4.למעלה מן הצורך נציין כי בנסיבות המקרה, בית המשפט יישם נכונה את החזקה הקבועה בהוראת סעיף 56(ה) לחוק המאבק בטרור כלהלן:

לעניין סעיף זה –

(1) חזקה שרכוש שנתפס במעבר גבול בין ישראל לחבל עזה, שלא דווח והיתה חובה לדווח עליו, בלא היתר שנדרש או שהיה ניסיון להסתירו ולהבריחו, הוא רכוש כאמור בסעיף זה, אלא אם כן הוכח אחרת;

(2) חזקה שרכוש שבאמצעותו הועבר או הוסתר רכוש כאמור בפסקה (1), שימש במישרין לביצוע עבירת טרור חמורה, אלא אם כן הוכיח מי שהרכוש נמצא בבעלותו, בחזקתו או בשליטתו כי לא ידע שבאמצעות רכושו יועבר או יוסתר רכוש כאמור בפסקה (1).

5.אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבים 3-1 בסך 10,000 ₪.