עע"מ 1244/21פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשה להוצאת מוצגים מס' 4 ו-12 מתיק המוצגים של המשיבה 1, וכן להורות על מחיקת חלק מסעיפים 7 ו-45 לסיכומי המשיבה 1, אשר מתייחסים למוצגים אלה. המוצגים האמורים הם שני פסקי דין שניתנו בעת"מ 17628-10-18 ועת"מ 52127-06-16. הצדדים לעתירות אלה זהים לצדדים לערעור הנוכחי – למעט המשיבה 2 – ופסקי הדין ניתנו על ידי אותו מותב שפסק בהליך נושא ערעור זה.

2.

המערערת טוענת כי מדובר בשני פסקי דין שלא הוגשו לבית המשפט קמא, וכי מההתייחסות לפסקי הדין בגדרי הסיכומים עולה כי פסקי הדין צורפו בתמיכה לטענות העובדתיות של המשיבה 1 ולא כאסמכתאות משפטיות. עוד טענה המערערת כי על שני פסקי הדין הוגשו ערעורים, ולימים הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שבעקבותיו הערעורים נדחו.

המשיבה 1 טענה בתגובה כי המוצגים הם פסקי דין שלא פורסמו במאגרים הרשמיים בשל החיסיון שחל בעניינה של המשיבה 1. לפי הטענה, מדובר באסמכתאות משפטיות שהגשתן מותרת, וממילא, הואיל ומדובר בצדדים זהים, אין בהן כדי להפתיע את המערערת. המשיבה 1 לא חלקה על כך שפסקי הדין לא הוגשו לבית המשפט קמא, אולם טענה כי הדבר נבע מכך שאותו מותב דן בכל פסקי הדין בין אותם צדדים.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. נקודת המוצא לבחינת בקשה להוצאת מוצגים היא כי בבואו להוכיח עניין שבעובדה, רשאי בעל דין לכלול בתיק המוגשים המוגש מטעמו בערכאת הערעור רק מסמכים אשר התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית. לחלופין, ניתן להגיש מסמכים אלה אם ניתנה החלטה מפורשת של ערכאת הערעור המתירה את הוספת המסמכים. זאת, בהתאם להוראת תקנה 134(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין ), הקובעת כי יש לצרף לערעור את "העתקי המסמכים שהמערער מבקש להסתמך עליהם שהוגשו והתקבלו כדין בערכאה הקודמת " (ההדגשה הוּספה); ותקנה 144 לתקנות סדר הדין, הקובעת את הכלל העקרוני שלפיו "בעל דין אינו רשאי להגיש ראיות חדשות לבית המשפט שלערעור" (שתי התקנות האמורות חלות בהליך הנוכחי מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000) וכן הנחיה 7(ב)(3) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.1.2021 (להרחבה ראו, עע"מ 5924/21 חברת א.ב. שירותי תעופה בע"מ נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ

(21.11.2021) והאסמכתאות שם). זאת, בשונה ממצב שבו בעל דין מבקש להגיש מסמך שנועד להניח יסוד להוכחת טענה נורמטיבית, שאז המסמך ייחשב לאסמכתה משפטית, וככזו לא יחולו עליה הכללים הנוגעים להגשת ראיות חדשות בערעור (ראו, ע"א 3664/16 פרברי נ' אסולין (3.5.2017)). על כן נקבע בעבר כי ככל שבעל דין מבקש להגיש בשלב הערעור כתבי בי-דין, פרוטוקולים, החלטות ופסקי דין שמקורים בהליך אחר, והם נועדו להוכיח טענה עובדתית, על בעל הדין להגיש בקשה להוספת ראיה (ראו, למשל, ע"א 3635/19

גורן נ' וקנין (26.7.2020) וההפניות שם).

4.

בעניין שלפניי שני טעמים מרכזיים תומכים בקבלת הבקשה. ראשית , אין מחלוקת בין הצדדים כי המוצגים הנדונים לא הוגשו במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, כך שלא ניתן לומר כי הם "הוגשו והתקבלו בערכאה הקודמת". זאת, גם בשים לב לטענת המשיבה 1 כי אלה לא הוגשו כיוון שמדובר באותו מותב שנתן את פסק הדין ועל רקע הזהות החלקית של הצדדים. מקומה של טענה זו בבקשה להוספת ראיה, והמשיבה 1 לא הייתה רשאית לצרף את המוצגים מבלי שהותר לה לעשות כן. שנית , עיון בסיכומי המשיבה 1 מעלה כי הוספת המוצגים האמורים נועדה לתמוך טענות עובדתיות ולא טענות נורמטיביות, שכן בהפנייתה מבקשה המשיבה 1 להסתמך על קביעות עובדתיות מפסקי הדין האחרים. על כן, המשיבה 1 לא הייתה רשאית לצרף את המסמכים האמורים מבלי להגיש תחילה בקשה להוספת ראיה (ומבלי לחוות דעה על ההכרעה בבקשה כאמור, ככל שתוגש).

5.

בנסיבות אלה, אני מורה כי המזכירות תוציא מהתיק את סיכומי המשיבה 1 ואת תיק המוצגים. המשיבה 1 תגיש סיכומים מתוקנים מטעמה, אשר לא כוללים התייחסות למוצגים אלה, וזאת עד ליום 31.3.2022. בהמשך להחלטה מיום 2.2.2022, המועד להגשת סיכומי המשיבה 2 יוארך עד ליום 14.5.2022 וסיכומי התשובה מטעם המערערת יוגשו, ככל שהיא חפצה בכך, עד ליום 16.6.2022.

המשיבה 1 תישא בהוצאות המערערת בסך של 2,000 ש"ח.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.