עע"מ 1252/08 פטרו אליאס נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער, אזרח רומניה, נכנס לישראל בחודש יוני 2000 באשרת עבודה. בחודש פברואר 2004 פנו מערערים 1 ו-2 למשיבה בבקשה ליתן מעמד למערער 1, עקב היותו בן זוגה של מערערת 2. בחודש אפריל 2004 הודיעו המערערים 1 ו-2 כי נישאו, אולם נראה כי נישואיהם עלו על שרטון, ולבסוף הותרו לאחר שלוש שנים. בעקבות כך הופסק ההליך המדורג בו החל מערער 1 לצורך קבלת מעמד בישראל, ואז עתר למעמד מכוח עילה אחרת - היותו אב לילדה שנולדה מנישואיו עם מערערת 2. הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים דחתה את הבקשה, בין היתר, נוכח מה שהוגדר כ"קשר רופף יחסית בין האב לבתו". אותה החלטה ניתנה בחודש מאי 2007, והמערערים לא השיגו עליה, לא בפני הרשות המנהלית וגם לא בפני ערכאות שיפוטיות. רק משנעצר מערער 1 והובא בפני בית הדין לביקורת משמורת, טען בא-כוחו כי יש למנוע את הרחקתו הואיל והדבר יפגע בהסדרי הראיה עם בתו, וזכותה של זו האחרונה למזונות. בהמשך פנה מערער 1 (בשמו בלבד!) בעתירה אותה הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים, ובה ביקש כי יבוטל צו ההרחקה שניתן נגדו ולשחרורו ממעצר, וכן " ליתן לו אשרת עבודה ושהיה בישראל וזאת לצורך טיפול וסיוע לגרושתו הגב' לנקרי שולה ואם ילדתו הנמצאת במצב רפואי מסובך וקשה ואין מי אשר יסעד וידאג לשלומה ולשלום הילדה". בסעיף 29 לעתירה ביקש מערער 1 כי הרחקתו מישראל תידחה עד " למועד החלמתה המלאה של האם לצורך הטיפול בקטינה כלכלית ונפשית". עתירה זו נדחתה, ובכך עוסק הערעור שבפנינו.

2.

כאמור, הוגשה העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בשמו של מערער 1 בלבד, ורק לאחר שניתן פסק-הדין צורפו המערערות האחרות בגדרה של בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין שהוגשה לבית משפט קמא. בנסיבות אלו היה על מערער 1 לבקש מבית משפט זה רשות לצירופן של המערערות הנוספות, ומשלא עשה כן, אנו מורים על מחיקתן מהודעת הערעור.

עניין נוסף לו עותר מערער 1, הוא תיקון הודעת הערעור על ידי צרופה של עילה נוספת, לאמור, מקום בו מוכח כי הנישואין נעשו בכנות ובתום לב, וכאשר לבני הזוג נולדו ילדים, לא יופסק התהליך המדורג למתן מעמד לבן הזוג הזר. לבקשה זו לא נוכל להיעתר, ולו מן הטעם הפשוט שבית משפט קמא לא נדרש להכריע בה, ואין מקום להרחבתה של חזית המחלוקת בשלב הערעור.

3.

באשר לערעור גופו. כאמור, עתירתו של מערער 1 היתה להתיר לו לשהות בישראל במטרה להשגיח על ילדתו בתקופת החלמתה של גרושתו. במסמך שנחתם על ידי פרופ' איתן שילוני ביום 14.1.08 נאמר, כי למערערת 2 תידרש מנוחה מוחלטת של כשלושה שבועות לאחר הניתוח. מאז נערך אותו מסמך חלפו שלושה חודשים , ולא הונח בפנינו תיעוד רפואי עדכני כלשהו ביחס למצבה של מערערת 2, המצדיק את אי הרחקתו של המערער מישראל. הנה כי כן, העילה מכוחה ביקש מערער 1 סעד מבית משפט קמא, מוצתה זה מכבר, ועל כן דינו של הערעור להידחות, וכך אנו עושים.

על דעת בא-כוח המשיבה אנו מוסיפים ומורים, כי הרחקת המערער 1 תידחה ב-90 ימים, כדי לאפשר לו לשוב ולפנות לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים.