עע"מ 128/17 התנועה למלחמה באנטישמיות נ. עיריית ערד

1.

במסגרת סכסוך בין עיריית ערד לבין תושביה החרדים של העיר, אנשי קהילת חסידות גור, הכולל טענות של התושבים לאפליה בהקצאת משאבים, נתלו מטעם התושבים החרדים למעלה מ- 2,000 כרזות הנושאות מסרים בעלי אופי דתי הקשורים בקיום מצוות, על כ- 1,000 בתים ברחבי העיר. בין המסרים השונים ניתן למצוא את אלה: "ילדי ערד חובשים כיפה" ;

"בערד אוכלים כשר" ;

"63% מילדי ערד יש להם פיאות" ;

"למכירה" ; "שבת שלום ערד שלי" ; "ואהבת לרעך כמוך" ; וכיו"ב.

2.

עיריית ערד הורתה לתושבים להסיר את הכרזות באשר אלה ניתלו בניגוד להוראות חוק העזר לערד (מודעות ושלטים), התש"ע-2010 (להלן: חוק העזר העירוני ) ובאשר אינן "בעלות אופי פוליטי", ועל כן אין הן פטורות מרישיון ומתשלום אגרה. על כך הגישו המערערים עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. בעתירה טענו המערערים כי הכרזות הן "שלטי מחאה פוליטיים", ועל כן תלייתן אינה מצריכה רישיון ותשלום אגרה.

3.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' אבידע ) דחה את העתירה.

נקבע כי הכרזות מושא הסכסוך אינן נכנסות לגדרי המונח "בעלי אופי פוליטי" המופיע בסעיף 7(12) לחוק העזר העירוני, שעניינו פטור מהוצאת רישיון ומתשלום אגרה, כיוון שאין הן נושאות מסר פוליטי. לפיכך הורה בית המשפט כי על המערערים להסיר את כל הכרזות עד ליום 30.12.2016 בעצמם, וכי לאחר מועד זה תהיה העירייה רשאית היא לפעול להסרתן ככל שלא תוסרנה. מועד זה הוארך בהחלטה מאוחרת עד ליום 5.1.2016.

4.

על פסק הדין הוגש ערעור, ובצדו בקשה זו לעיכוב ביצוע. בבקשה טענו המערערים הן לסיכויי ערעור גבוהים והן למאזן הנוחות. בהקשר האחרון נטען כי אם לא יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין יהפוך הערעור להיות אקדמי.

5.

בהתאם להחלטתי הגישה העירייה תשובה לבקשה. בתשובתה ביקשה העירייה לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, וטענה כי למערערים לא ייגרם כל נזק בלתי הפיך מדחיית בקשתם, שכן ככל שיתקבל ערעורם הם יוכלו לתלות את הכרזות מחדש. כן טענה העירייה כי אין יסוד להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

6.

המערערים הגישו מצדם בקשה למתן רשות להגיב לתשובת העירייה, אך לאחר העיון בכתבי הטענות של הצדדים איני סבור שיש בכך צורך, והבקשה נדחית.

דיון והכרעה

7.

לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. כידוע, בבקשה לעיכוב ביצוע נדרש מי שמבקש לעכב את ביצוע פסק הדין להראות הן כי יש סיכוי לערעורו להתקבל והן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו כי הנזק שייגרם לו אם לא יעוכב פסק הדין יהיה בלתי הפיך והוא עולה על נזקו של המשיב אם יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין.

8.

בענייננו, בראש ובראשונה, איני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים. זאת, שכן הסרתן של הכרזות כבר עתה, עוד בטרם יכריע בית משפט זה בערעור, לא תסכל את האפשרות לתלותן מחדש ככל שיתקבל הערעור. טענת המערערים לפיה ממילא לא יגרם נזק לעירייה אם לא תוסרנה הכרזות אינה מקובלת עליי לגופה, ובהעדר נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם למערערים, אין בה גם כדי להוביל לסטייה מהכלל לפיו הגשת ערעור אינה מהווה סיבה מספקת לעכב את ביצועו של פסק הדין.

9.

אשר לסיכויי הערעור, השאלה האם הכרזות שנתלו הן "מודעות ושלטים בעלי אופי פוליטי" כאמור בסעיף 7(12) לחוק העזר העירוני, ולפיכך אינן מצריכות הוצאת רישיון ותשלום אגרה, צריכה להיבחן לאור תכליתו של חוק העזר העירוני ולאור תכליתו של החריג לכלל לפיו פרסום שילוט במקום ציבורי מצריך הוצאת רישיון ותשלום אגרה. תכליתו של חוק העזר העירוני, כחוקי עזר עירוניים דומים בערים רבות בארץ, היא לשמור על המראה של רחובות העיר ועל ניקיונה, ולשמור על בטיחות העוברים והשבים שלא ייפגעו מהשילוט (בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש-עיריית באר-שבע , פ"ד נג(3) 289, 297 (1999); ע"א 1600/08 מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו , פסקה 14 (2011)). תכלית זו בהחלט מצדיקה הטלת מגבלות מסוימות על חופש הביטוי, והתניית השילוט בהוצאת רישיון היא אמצעי דרוש כדי להטילן. אשר לשילוט הנושא אופי פוליטי, דומה כי ככל שמדובר במסרים פוליטיים ממש, במובן הצר, זאת להבדיל ממסרים אידיאולוגיים-חברתיים, נקודת האיזון בין תכליתו של חוק העזר העירוני לבין הרצון לאפשר את מימושו של חופש הביטוי באופן פשוט וללא מגבלות שלטוניות חמורות - בעיקר בתקופות של בחירות בהן למסרים אלה יש משנה חשיבות וכך גם להעדר מגבלות שלטוניות חמורות - היא שונה ונוטה יותר לכיוון המצדד בחופש הביטוי; ודומה - מבלי לקבוע מסמרות - כי היא זו אשר עומדת בבסיסו של החריג הקבוע בסעיף 7(12) לחוק העזר העירוני. עם זאת יודגש, כי גם כאשר ניתן מעמד בכורה לחופש הביטוי הפוליטי אין פירושו של דבר הפקר. חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959 אשר חל בעיקר בתקופת 90 הימים שלפני הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, ועוסק בביטויים פוליטיים מובהקים, מטיל איסורים והגבלות על חופש הביטוי לתכליות שונות. בהקשרנו ראוי לציין במיוחד את סעיף 10 לחוק זה הקובע הגבלות על מודעות מודפסות, ובפרט את סעיף קטן (א1)(2) הקובע כי רשות מקומית רשאית לקבוע בחוק עזר תנאים והגבלות להצגת מודעה המוצגת על גבי דירת מגורים או על משרדיה או מועדוניה של מפלגה לשם הבטחת בטיחות הציבור ואיכות הסביבה, שעניינם גודל המודעה, החומר שממנו היא עשויה ואפילו אופן הצגתה . בהתאם, בסעיף 7(ב) לחוק העזר העירוני נקבע כי ראש העירייה רשאי להורות על מקום פרסומו של שילוט שאינו טעון הוצאת רישיון ותשלום אגרה (כמו שילוט בעל אופי פוליטי), וליתן כל הוראה אחרת לגביו, על יסוד נימוקים שיסודם בביטחון הציבור, בתקנת הציבור ובשיקולים סביבתיים; כך שגם הפטור שניתן למודעות ושלטים בעלי אופי פוליטי אינו בלתי מוגבל (עוד על היחס שבין חוק הבחירות לבין חוקי עזר עירוניים בנושא שילוט ראו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 1.1912 "תחולת חוקי עזר של רשויות מקומיות על תעמולת בחירות ועל שלטים ומודעות בעלי מסר פוליטי"). מכל מקום, מבלי להרחיב יתר על המידה לגבי הפרשנות הראויה לחריג הקבוע בסעיף 7(12) לחוק העזר העירוני, דומה, על פני הדברים, כי אופיין של הכרזות שתלו אנשי קהילת חסידות גור ונסיבות תלייתן לא עולים בקנה אחד עם הרציונאל שבבסיס החריג.

10.

בשל הטעמים האמורים, הבקשה נדחית. המערערים יישאו בהוצאות העירייה בסך 2,500 ₪. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 4.1.2017 בטל, ועל המערערים לפעול כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עד ליום 22.1.2017. בחלוף מועד זה תהיה רשאית העירייה לפעול להסרת הכרזות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.