עע"מ 1300/17 פלוני נ. משרד החינוך

השופט נ' הנדל:

1.מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, עת"מ 39663-12-16 (כב' השופטת א' נחליאלי חיאט ), מיום 15.1 בתל אביב-יפו, עת .2017. הערעור המנהלי הוגש בתאריך 8.2.2017 לבית משפט זה. היום התקיים דיון בנדון. בליבת הערעור – מקום לימודיו של מערער 1 (להלן: הקטין ), תלמיד כיתה ג' כבן תשע. הוא אינו לומד בבית ספר מאז יום 7.11.2016, שלא מכוח צו של בית משפט. סד הזמנים מחייב הכרעה מהירה ומושכלת.

מהחומר שהוגש עולה כי ברקע הדברים מצויה טענת מערערת 2 – אמו של הקטין (להלן: האם ) – לפיה בנה נפל קורבן לאלימות בבית ספרו הקודם. מחומר אחר המצוי בתיק מצטיירת תמונה מורכבת יותר, לפיה גם הקטין נהג באלימות. לצורך ההכרעה בערעור שלפנינו אין צורך להכריע במחלוקת זו. די אם נאמר כי מוסכם על כל הגורמים שנכון יהיה לשבץ את הקטין בבית ספר אחר. המחלוקת האמיתית בין הצדדים היא האם לשבצו בבית הספר שנמצא מתאים לכך על פי החלטת המשיבים, או בבית הספר שבו חפצה האם.

2.כלל מנחה בהליך מנהלי הוא עקרון הסבירות. בדרך זו על בית משפט זה לבחון את מעשי הרשות. בענייננו, שיקול נוסף שנמצא בגרעין מתחם הסבירות הוא טובת הילד. על פי אמת מידה זו, נמצא כי המשיבים שקלו היטב את עניינו של הקטין. בית הספר שהוצע על ידם כולל כיתות קטנות במידה ממשית מאלה שבבית ספרו הקודם. אף עולה כי מידת האלימות בבית ספר זה פחותה באופן משמעותי ממידת האלימות בבית ספרו הישן. שיקולים אלה רלוונטיים עד מאוד לעניינו של הקטין. המשיבים שקלו גם את הצורך במניעת אלימות נוספת בכיתות המתחרות והשוו בין האפשרויות שעל הפרק. לטענת באת כוח האם, ההחלטה הראשונה לשבץ את בנה בבית ספר מסוים נשענה על נתונים שאינם מדויקים. ואולם, מתברר כי עניינו של הקטין נשקל שוב, תוך שקלול מכלול המידע, כאשר המרכיבים שהוצגו לעיל היטו את הכף.

התוצאה היא שאין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט לעניינים מנהליים. יוער כי המשיבים הציעו מספר אפשרויות שונות, אף בעת הדיון שהתנהל היום – שהיה בהן כדי ליתן מענה לרצון ההורים, בדבר אופי הכיתה. האם לא הסכימה לכך. זו זכותה. מכאן שיש להכריע על פי שורת הדין ונסיבות המקרה, מבעד לעדשת הסבירות וטובת הקטין.

3.הערעור נדחה. אין צו להוצאות.