עע"מ 1301/14 משה הר שמש עו"ד נ. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה

1.

מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' ס. הנשיא ש' דברת , עת"מ 15797-01-13). בית המשפט המנהלי דחה עתירה מטעם המערער, נגד החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה לדחות התנגדות לתכנית יערות להב שומריה, ותחת זאת לאשרה.

המערער מנהל חווה חקלאית באזור, ומעוניין להסדיר את מגוריו במקום במסגרת חוות בודדים.

2.

לאחר שמיעת הצדדים, דעתנו היא כי דין הערעור להידחות. נימוקי בית משפט המנהלי הם מפורטים ומשכנעים, ומקובלים עלינו. נדגיש מספר נקודות:

ראשית , המערער יושב במקום ללא היתר. תוקף חוזה ההרשאות שניתן לו פג באוגוסט 2006. שנית , וזה העיקר, אין דרכו של בית משפט מנהלי להתערב בשיקולים תכנוניים. שלישית , המערער מלין כי הבקשה שהגיש לוועדה הבין משרדית בעניינו - טרם הוכרעה, על אף שהוגשה לפני מספר שנים. ב"כ הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה הסביר בפנינו כי העניין הוא מורכב. אכן כך, ובכל זאת דעתנו איננה נוחה מקצב ההכרעה, בלשון המעטה. אולם דחיית הערעור איננה עומדת בסתירה למסלול הנוסף של הוועדה הבין משרדית. נכון הוא כי העניין עלול ליצור קושי מעשי למערער, אם בסוף בקשתו תתקבל בהליך האחר. אך לא ניתן להתעלם מהתמונה הכללית, לרבות האינטרס הציבורי כפי שהדברים נראים כעת. ב"כ המדינה אף הבהיר כי הודיע בהליך האחר שעד למתן החלטה שם – לא יפעלו להשכיר את השטחים עד להחלטת בית המשפט העליון בבג"ץ 812/15.

3.

סיכומו של דבר, לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות ושכר טרחת משיבות 1 ו-2 בסך של 10,000 ₪ לכל אחת מהן.