עע"מ 133/21 תיור וסיור הגליל ה.ס בע"מ נ. מועצה אזורית אלבטוף

1.

לפניי בקשה לסעד זמני ולעיכוב תשלום הוצאות משפט שהוטלו על המבקשת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט י' אברהם ) בעת"ם 62630-08-20 מיום 7.12.2020, וזאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

2.

במוקד ההליך דנן, מכרז שפרסמה המועצה האזורית אלבטוף (המשיבה 1; להלן: המועצה ) למתן שירותי הסעות.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאחר פרסום המכרז, עתרה חברת טיולי עוזיר בע"מ (המשיבה 4; להלן: טיולי עוזיר ) לבית המשפט המחוזי נגד חלק מסעיפיו, ולחלופין, לביטולו. המבקשת בהליך דנן הצטרפה אף היא לעתירה ביחס לסעדים העיקריים שהתבקשו בה.

בעקבות הגשת העתירה, ובטרם היא התבררה לגופה, הודיעה המועצה על ביטול המכרז, באופן שהביא למחיקתה.

בהמשך לכך, הגישה המבקשת עתירה מנהלית נוספת – אשר במוקד הבקשה דנן – המופנית כלפי החלטת המועצה לבטל את המכרז.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, בקובעו כי ההחלטה לבטל את המכרז סבירה והתקבלה משיקולים ענייניים.

בכלל זה, נקבע כי ביטול הסעיפים אשר נטען כי נפל בהם פגם, תוך הותרת המכרז על כנו, עלול היה לפגוע בשוויון בין המציעים במכרז, וכן בינם לבין מציעים פוטנציאליים שנמנעו מלהגיש את הצעתם למכרז בשל התנאים שבוטלו לבסוף.

על כן, משסברו המועצה וועדת המכרזים של המועצה (המשיבה 2; להלן: ועדת המכרזים ) כי יש לבטל תנאים משמעותיים במכרז, החלטתם לבטל את המכרז כולו ולפרסם מכרז חדש אינה לוקה בחוסר סבירות והתקבלה כדין.

לבסוף, השית בית המשפט המחוזי על המבקשת הוצאות משפט לטובת המשיבות בסכום כולל של 30,000 ש"ח.

4.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית משפט זה, ובד בבד הגישה את הבקשה שלפניי לעיכוב תשלום הוצאות המשפט שהוטלו עליה, וכן לסעד זמני שיורה למועצה להימנע מפרסום מכרז חדש עד להכרעה בערעור.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור טובים, מאחר שהכלל הוא כי אין להורות על ביטול מכרז לאחר פרסומו אלא במקרים חריגים; ואילו "מאזן הנוחות" בעניין בקשתה לסעד זמני נוטה לטובתה. בהקשר אחרון זה טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי אם יפורסם מכרז חדש ומציע אחר יזכה בו, עלול הדיון בערעור להתייתר.

בהתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות, שבה המבקשת וטוענת כי סיכויי הערעור גבוהים. כמו כן, נטען כי ההוצאות שהוטלו עליה "גבוהות במיוחד ואינן מתיישבות עם נסיבות המקרה".

5.

מנגד, המועצה וועדת המכרזים טוענות כי יש לדחות את הבקשה.

לטענתן, עיכוב בפרסום המכרז עלול להסב נזק למועצה, הנאלצת להמשיך להיקשר בחוזים קודמים עד לפרסום המכרז החדש. בפרט, נטען כי ייתכן שהשלמת המכרז תאפשר להפחית בעלויות שירותי ההסעות שרוכשת המועצה.

כמו כן, נטען כי אם ייגרם נזק למבקשת כתוצאה מפרסום המכרז, ניתן יהיה לפצותה על כך – וממילא אין ממש בטענה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך.

6.

בדומה, אף המשיבה 3, אשר הגישה הצעה מתחרה למכרז שבוטל, טוענת כי יש לדחות את הבקשה שכן סיכויי הערעור נמוכים ו"מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקשת.

בכלל זה, נטען כי אף אם יפורסם מכרז חדש, וזוכה אחר יוכרז במסגרתו, הרי שכיוון שמדובר במכרז למתן שירותים, ניתן יהיה לבטלו אם הערעור שבמוקד ההליך דנן יתקבל.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות – וזאת אף בלי להידרש לסיכויי הערעור.

כידוע, אין בהגשת ערעור כדי להביא לעיכוב פסק הדין שכלפיו הוא מופנה, אלא אם עולה בידי המבקש להראות כי סיכויי הערעור טובים, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו – במובן זה שאם לא יינתן הסעד הזמני, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך.

בין תנאים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור נמוכים, הנטל להראות כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש כבד יותר – ולהיפך. אולם, נקבע לא אחת כי מבין שני התנאים, הבכורה נתונה לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" (עע"ם 1061/20 נאתכו נ' עורכי דין לקידום מנהל תקין (11.2.2020)).

בהקשר זה, נקבע לא אחת כי במקרים שבהם עניינה של הבקשה לסעד זמני במכרז למתן שירותים – כבענייננו ­– הרי שככלל, אין בהימנעות ממתן הסעד כדי לגרום למבקש נזק בלתי הפיך. זאת, שכן ניתן יהיה להפסיק את ההתקשרות עם הזוכה במכרז חדש אף לאחר שתחל תקופת המכרז, ולפצות את המבקש על הנזקים שיגרמו לו אם הערעור יתקבל (ראו, למשל, עע"מ 4269/19 איגוד יבואני מכשירי השמיעה בישראל נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 26 (2.7.2019)).

8.

במקרה דנן, המבקשים לא הצליחו להראות כי אכן ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש. זאת, שכן כאמור, אף אם יזכה מציע אחר במכרז החדש, ובהמשך יתקבל הערעור, ניתן יהיה לסיים את התקשרות המועצה עם המציע האחר ולפצות את המבקשת בגין נזקיה.

מנגד, כעולה מתגובת המועצה וועדת המכרזים, הקפאת הליכי המכרז עלולה לפגוע באינטרס הציבורי שבקיומו ולהסב למועצה נזקים כלכליים.

בנסיבות אלו, אין להיעתר לבקשה למתן סעד זמני.

9.

בהתייחס לבקשה לעיכוב תשלום ההוצאות שהוטל על המבקשת, הרי שזו לא הצביעה על נזק בלתי הפיך העלול להיגרם לה אם התשלום לא יעוכב. כל שטענה המבקשת בעניין זה הוא כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי סכום ההוצאות שהוטלו עליה גבוה יחסית.

אולם, בכך אין כדי להצדיק את עיכוב ביצוע התשלום.

10.

סוף דבר, דין הבקשה – על שני חלקיה – להידחות.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 1 ו-2 יחד על סך 3,000 ש"ח, ובהוצאות המשיבה 3 בסכום זהה.