עע"מ 1408/21 עיריית בת- ים נ. דניאל אבוטבול

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 14.2.2021, בעת"מ 69021-06-20 (השופט ה' קירש ). בפסק הדין, התקבלה עתירת המשיבים למחיקת חובות הארנונה הרשומים על שם דניאל אבוטבול, חובות שנוצרו כתוצאה מרישומו כ'מחזיק' בדירת דיור ציבורי, שבה מתגוררת זהבה אדרי.

רקע עובדתי

2.

בשנת 1989 נישאו זל"ז, המשיבים 2-1, דניאל אבוטבול וזהבה אדרי. בשנת 1995 השכירה חברת 'עמידר' לבני הזוג דירה ברחוב יוספטל 103 בבת-ים, במסגרת הדיור הציבורי. סמוך לאחר מכן, הודיעה עמידר לעיריית בת-ים כי העבירה את ההחזקה בדירה לזהבה ודניאל. בהתאם, רשמה העירייה את בני הזוג כמחזיקים בנכס, לצורך חיובם בארנונה. בשנת 1996 התגרשו בני הזוג, ובהמשך נקלעו לקשיים כלכליים, ונפתחו לגביהם הליכי פשיטת רגל. שנים רבות לא שילמו בני הזוג את דמי הארנונה שחויבו בתשלומם, והחוב הלך ותפח, עד שהגיע לסך שלמעלה מ-180,000 ₪. בשנת 2018 קיבלה זהבה הפטר מחובותיה, לרבות חוב הארנונה לעירייה. לעומת זאת, הליך פשיטת הרגל בעניינו של דניאל – עודנו מתנהל.

3.

לימים, הוצע לזהבה לרכוש את הדירה שבה היא מתגוררת, בהתאם להסדרים שבחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998. ההצעה נשאה חן בעיני זהבה, ולשם הגשמתה, פנתה אל העירייה, כדי שתנפיק לה אישור על העדר חובות, בהתאם לסעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: האישור ). העירייה סירבה להנפיק את האישור. נטען, כי זהבה אמנם זכתה להפטר מחובותיה, ובכלל זה מחובה לעירייה, אך בכך לא סגי. גם בשלב זה, מוסיף חובו של דניאל, הרשום כמחזיק נוסף בנכס, לרבוץ על הנכס, כאשר הפטר בעניינו טרם ניתן. זהבה לא אמרה נואש, היא שבה ופנתה לעירייה, בטענה כי דניאל אינו מתגורר בדירה מאז חודש אוקטובר 1995. לדבריה, שאליהם הצטרף גם דניאל, מאותו מועד הוא איננו עוד "מחזיק" בנכס, כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת העיריות. ביום 20.1.2020 התקבלה תשובתה הסופית של העירייה, הדוחה את הבקשה לקבלת האישור.

4.

בעקבות תשובה זו, הגישו זהבה ודניאל עתירה לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בבקשה לקבוע, בצו הצהרתי, כי דניאל מעולם לא החזיק בדירה; להורות על מחיקת חובות הארנונה הרשומים על-שם דניאל, וליתן צו שיפוטי שיאפשר לזהבה לרכוש את הדירה שבה היא מתגוררת.

5.

ביום 14.2.2021 – התקבלה העתירה. בראשית הדברים, נדחו טענותיה המקדמיות של העירייה, כי לא ניתן להשיג על חבותו של דניאל בארנונה באמצעות הגשת עתירה מינהלית, וכי דבק שיהוי בהגשת העתירה. בהמשך נקבע, לאחר בחינת עדויות ומסמכים שהוצגו על-ידי השניים, כי דניאל לא התגורר בדירה מאז שנת 1995, ועל כן, אין מקום לחייבו בארנונה רק בשל העובדה שנרשם כ'מחזיק' בדירה. נפסק אפוא כי חובות הארנונה של דניאל ימחקו, ובהתאם, לכשתוגש בקשה חדשה להנפקת אישור, תידרש העירייה לשקול נתון זה במניין שיקוליה.

6.

ביום 28.2.2021, הגישה העירייה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ובד בבד הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור, זו הבקשה שלפנַי.

עיקרי טענות הצדדים

7.

העירייה טוענת, כי סיכויי הערעור להתקבל – גבוהים. לדבריה, היא פעלה רבות לגביית החוב; דניאל ידע על החוב והתעלם ממנו; העתירה הוגשה בשיהוי כבד של כ-20 שנה; אין בעובדה שדניאל לא התגורר בנכס, כדי לפטרו מחיובי הארנונה, משום שלא הודיע, כנדרש, על עזיבתו את הנכס. במישור 'מאזן הנוחות' טוענת העירייה, כי אף הוא נוטה לטובתה באופן מובהק. לשיטתה, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, תאלץ העירייה להמציא לזהבה אישור כאמור, בהעדר חובות לכאורה, ולאחר מכן, גם אם תזכה בערעורה, לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור. דחיית הבקשה, תייתר אפוא את הערעור כליל. לעומת זאת, לזהבה לא צפויים להיגרם נזקים משמעותיים, אם תמתין לקבלת האישור, עד להכרעה בערעור.

8.

לעומתה, טוענים זהבה ודניאל כי סיכויי הערעור להתקבל – נמוכים. לשיטתם, טענות העירייה אינן אלא ניסיון להרהר אחר ממצאי עובדה ומהימנות, שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, כשכידוע, ככלל, בקביעות מסוג זה נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב, למעט במקרים יוצאי דופן. עוד טענו השניים, כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתם. לפי נהלי חברת עמידר, מחיר דירה נקבע על-פי חוות דעת שמאית, עדכנית ליום הרכישה. הדירה המדוברת, נכללת בפרויקט 'פינוי-בינוי', המקודם בתקופה זו. משכך, אם תתעכב הרכישה, ערכה עשוי לזנק עם התקדמות הפרויקט, וזהבה תימצא נפסדת, על אף שזכתה בדין. לא זו אף זו: ביום 4.2.2021 הודיעו החברות המנהלות את פרויקט ה'פינוי-בינוי' לדיירים, כי בהתאם להסכם עמם, עליהם לפנות את דירתם תוך 90 יום. דא עקא, גם המעבר לדיור החלופי שהוצע לדיירים, מותנה בהמצאת אישור בדבר העדר חובות לעירייה.

דיון והכרעה

9.

מן המפורסמות הן, כי אין בעצם הגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו. בבוא בית המשפט לבחון האם לעכב את ביצוע פסק הדין, עליו לשקול את סיכויי הערעור ואת 'מאזן הנוחות', בין שני שיקולים אלו מתקיימת 'מקבילית כוחות', אך ככלל נתונה הבכורה לשיקולי מאזן הנוחות. בענייננו-אנו, מבלי לטעת מסמרות, חלק מטענות העירייה הן אכן עובדתיות; אך למצער, ישנן גם טענות משפטיות. "כאשר לא ניתן לעמוד מהתבוננות לכאורית על כך שהערעור חסר סיכוי לחלוטין, יש לייחס את מרבית המשקל למאזן הנוחות" (עע"מ 6495/18 ספיר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון (31.10.2018)). נפנה אפוא לבחינת מאזן הנוחות.

10.

טענת העירייה, כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, יתייתר הערעור כולו, יש בה ממש. משעה שתוציא העירייה מתחת ידה את האישור המבוקש, היא עלולה לאבד את 'הקלף האחרון' המצוי בידה. דניאל מצוי בהליכי פשיטת רגל, והאפשרות היחידה שאולי נותרה לגביית החוב, היא באמצעות אותו 'מנוף לחץ', בדמות עיכוב הנפקת האישור המבוקש. סיפור המעשה שלפנינו מדבר בעד עצמו: במשך למעלה מ-20 שנה לא הוטרדו בני הזוג מקיומו של חוב הארנונה הרובץ על הנכס; רק לאחר סירוב העירייה להנפיק את האישור, נפנו לפעול למחיקת החוב.

11.

יחד עם זאת, גם מצדו השני של מאזן הנוחות, הוצגו שיקולים כבדי משקל. אם ימשכו הליכי הערעור, מחיר הדירה עשוי להאמיר, ובנוסף, עלולה זהבה למצוא עצמה 'לוקה בכפליים'. מחד גיסא, תחויב לפנות את דירתה מכוח הליכי 'פינוי-בינוי', ומאידך גיסא, לא תהא זכאית לדיור חלופי, בשל אי המצאת האישור הנדרש.

12.

לאחר ששקלתי את השיקולים הנוגדים, מזה ומזה, במישור מאזן הנוחות, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת העירייה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אך זאת, תוך התחשבות בטענותיה של זהבה. ביצוע פסק הדין – יעוכב; אך דיון בערעור – יתקיים בהקדם.

13.

כטענת העירייה, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא יהא עוד טעם מעשי בבירור הערעור. יחד עם זאת, נוכח התקדמות הליך ה'פינוי בינוי', והצורך בהצגת האישור לשם קבלת דיור חלופי – יתקיים הדיון בהקדם. דומה כי בכך ינתן מענה גם לטענת זהבה בדבר התייקרות מחיר הדירה. זאת, לבד מן העובדה כי טענה אחרונה זו נוגעת לנזק כספי לכאורי, שבגינו ניתן יהיה לשפותה בעתיד, אם ידחה הערעור (עע"מ 8256/12 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' נאות מזרחי בע"מ , פסקה 14 (12.12.2012)).

14.

טרם חתימה, ראיתי להתייחס לעניין נוסף שהתעורר אגב בקשת העירייה לעיכוב ביצוע. במסגרת הבקשה צוין, כי סמוך לאחר שניתן פסק הדין, פנתה זהבה לעירייה וביקשה לקבל את האישור האמור, אך בקשתה סורבה, בטענה כי בכוונת העירייה להגיש ערעור על פסק הדין. נוכח הסירוב, הגישה זהבה לבית המשפט המחוזי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, וזו נמחקה בהמשך, עם הגשת הערעור דנן.

התנהלותה-זו של העירייה, מעוררת קושי רב. בית המשפט המחוזי לא קבע מועד לביצוע פסק הדין, ועל כן, כל עוד לא התקבלה בקשה לעיכוב ביצוע, מוטל על בעלי הדין לפעול לפי הוראותיו. החובה לפעול לפי הוראות הדין; לציית להנחיות בית המשפט; ולא לעשות דין עצמי, מוטלת על כל בעל דין, באשר הוא. אך ביתר שאת מוטלת היא על הרשות המינהלית, האמורה לשמש דוגמה ומופת לשמירה על הוראות הדין, ופסקי הדין, בבחינת "מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ [...] כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן" (שופטים ז, יז). אם סבורה העירייה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין, ויהיו טעמיה אשר יהיו, עליה לעשות כן בהיתר, ולא באיסור. כידוע, גם כאשר טרם הוגש ערעור על פסק הדין, פתוחה היתה לפני העירייה האפשרות לפנות לבית המשפט המחוזי, בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, עד להגשת הערעור בפועל (תקנה 43(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (17.6.2015)).

15.

הבקשה מתקבלת אפוא. ביצוע פסק הדין יעוכב עד למתן פסק דין בערעור . בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

דיון בערעור לפני מותב תלתא יקבע בהקדם, בכפוף לאילוצי יומן בית המשפט.