עע"מ 1417-24 עע"מ 1417-24

1.לפניי בקשה למתן סעד זמני שבגדרה התבקש להורות למשיבים להימנע מצעדי אכיפה והרחקה כנגד המבקש, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' אברבנאל) מיום 11.2.2024 בעת"מ 47288-12-23, שבמסגרתו נדחתה עתירה מינהלית שהגיש המבקש נגד החלטת המשיב 1 שלא להעניק לו היתר שהייה בישראל.

2.המבקש, תושב הרשות הפלסטינית, הגיש בקשה לקבלת היתר שהייה בישראל, על-יסוד טענתו כי נשקפת סכנה לחייו בשטחי הרשות הפלסטינית בגין נטייתו המינית (להלן: הבקשה להיתר). המשיב 1 דחה את הבקשה להיתר, זאת לנוכח עברו הפלילי של המבקש ולאור מידע מודיעיני חסוי הקושר אותו לעבירות פליליות נוספות (להלן: החלטת המשיב). כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את העתירה שהגיש המבקש נגד החלטת המשיב; זאת, בעיקרו של דבר, משנמצא, בהתבסס על המידע המודיעיני, כי אכן קיים "סיכון ממשי" הנשקף מהמבקש, "הן בהיבט הביטחוני והן בהיבט הפלילי".

3.בבקשה דנן שב וטוען המבקש כי הוא נתון לרדיפה ולאיומים בשטחי הרשות הפלסטינית; וכי גירושו מישראל יגרום לו "נזק חמור שאינו בר תיקון", שאף ייתר את הדיון בערעורו. לעומת זאת, כך נטען, מתן הסעד הזמני לא יגרום כל נזק, שכן המבקש ממילא שוהה בישראל מזה כחודשיים מכוח צו ארעי שנתן בית המשפט המחוזי, ומאחר שלעמדת המבקש לא נשקפת ממנו כל סכנה. בהקשר זה, טוען המבקש, כי התנהלותם של המשיבים בהליך בבית המשפט המחוזי, אשר הובילה, לשיטתו, להימשכות ההליך, מעידה אף היא על היעדר צורך ביטחוני דחוף בגירושו. עוד נטען, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, בין היתר, משום שבית המשפט המחוזי לא קיים דיון מהותי בטענות המבקש בדבר תחולת דיני הפליטים על עניינו, וביסס את פסק-דינו בעיקרו על חומר חסוי.

4.המשיבים מצדם מתנגדים למתן הסעד הזמני, וטוענים כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, שכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין במקרה דנן עילה להתערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לגורמים המוסמכים. עוד טוענים המשיבים, כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. זאת, מאחר שעל-פי עמדת גורמי הביטחון, נשקפת מהמבקש סכנה גבוהה וממשית לביטחון הציבור. עמדה זו נסמכת על הרשעותיו בעבירות פליליות, לרבות עבירה של זריקת אבנים, שבגינן אף ריצה עונשי מאסר; וכן על מידע מודיעיני חסוי הקושר אותו לעבירות נוספות מתחום האמל"ח והרכוש (להלן: החומר החסוי).

5.לאחר עיון בכתובים שהונחו לפניי ובחומר החסוי שהוגש לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להוכיח כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, מני רבים: עע"מ 8646/21 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פס' 13 (18.1.2022)). לצד זאת נקבע, כי ככלל, יש לתת מעמד בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו, למשל: ע"א 7375/16 זכרנקו נ' מדינת ישראל, פס' 13 (15.11.2016)). עוד נקבע, כי כאשר עסקינן בהליך מינהלי, במסגרת בחינתו של מאזן הנוחות נדרש בית המשפט לבחון גם את הפגיעה באינטרס הציבורי (ראו: עע"מ 3553/17 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' עיריית אשדוד, פס' 11 (11.5.2017); עע"מ 4269/19 איגוד יבואני מכשירי השמיעה בישראל נ' שירותי בריאות כללית, פס' 24 (2.7.2019)).

7.בענייננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן המצדיק מתן סעד זמני לתקופת הערעור. עיון בחומר החסוי מעלה כי אכן יש בסיס איתן לטענת המשיבים בדבר מעורבותו של המבקש בעבירות פליליות, בין היתר מתחום האמל"ח והרכוש, ולפיכך נשקפת ממנו סכנה גבוהה וממשית לביטחון הציבור. בנסיבות אלו, ובשים לב לאינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור, אין מקום להיעתר לבקשה. זאת ועוד: באשר לסיכויי הערעור, ניתן לומר בזהירות, כי על-פני הדברים המבקש ניצב לפני משוכה לא פשוטה; וכי ממילא, בהתחשב בסיכון הביטחוני האמור, אין באלו כדי להסיט את נקודת האיזון אל עבר קבלת הבקשה.

8.הבקשה נדחית אפוא.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 19.2.2024 – בטל בזאת.