עע"מ 1456-23 עע"מ 1456-23

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 16.1.2023, בעת"מ 58562-05-22 (השופטת ע' אבמן-מולר).

2.ביום 17.2.2022, פורסם על-ידי המשיב – אגף החשב הכללי במשרד האוצר – מכרז מספר 1001/2022, "לבדיקת חיובי מיסוי עירוני של משרדי הממשלה (לרבות משרד הביטחון) וטיפול להפחתתם על ידי משרדי עורכי דין" (להלן: המכרז). המכרז הופנה למשרדי עורכי דין העומדים בתנאי כשירות מסוימים, והוקנו בו תפקידים לחברת ניהול, "חברת אידע" (להלן: חברת הניהול), ולמשרד עורכי דין מלווה, "מוסקוביץ, אזרואל – משרד עורכי דין" (להלן: המשרד המלווה), שעמם עובד המשיב על-פי מכרז משנת 2016.

3.המבקש, עו"ד צבי בן-אליעזר, הוא בעליו של משרד עורכי דין העוסק בתחום המיסוי המוניציפלי. החל משנת 2011, מכוחם של מכרזי עבר, מספק משרדו של המבקש למשיב שירותים משפטיים בתחום של בדיקת חיובי מיסוי עירוני וטיפול בהפחתתם, והוא נמנה על המציעים גם במסגרת המכרז הנוכחי.

4.ביום 23.5.2022, נפתחה תיבת הצעות המכרז. 3 ימים לאחר מכן, ביום 26.5.2022, הגיש המבקש עתירה המופנית כלפי המכרז, שבה התבקש סעד של "ביטול המכרז ועריכת מכרז חדש, ללא מעורבות של חברת הניהול ומשרד עורכי הדין המלווה, בו יתוקנו כל הפגמים המהותיים שבמכרז [...] ובכללם אלו המפורטים בעתירה, ועל קיום הליך שאלות הבהרה והגשת הצעות במועדים נדחים מתאימים לאחר קבלת מסמכי המכרז החדש"; לחלופין טען המבקש, כי אף אם לא יבוטל המכרז, יש להורות על תיקון הפגמים שנפלו בו. העתירה – נדחתה, למעט לעניין מעורבותו של המשרד המלווה בבחינת הצעות המציעים, שלגביה נקבע – בהסכמת המשיב, שניתנה נוכח הערות בית המשפט – כי "המשרד המלווה לא ייקח חלק בבחינת ההצעות".

5.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ועמו גם את הבקשה שלפנַי, "לעיכוב ביצוע וסעד זמני לתקופת הערעור".

6.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיב. תקנה 42 לתקנות בית משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, משמיעה כי "הגשת עתירה, ערעור מינהלי או תובענה מינהלית, וכן ערעור או בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון לפי החוק או תקנות אלה, אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נושא ההליך". כידוע, הנטל להראות כי יש מקום לסטיה מנקודת מוצא זו – מוטל על כתפי מבקש העיכוב. לשם כך, עליו להראות כי לערעור סיכויים טובים להתקבל, וכן כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין יסב לו נזקים בלתי-הפיכים, או שלא ניתן יהיה להשיב בנקל את שיעשה, במסגרת ביצוע פסק הדין. בין השיקולים הנזכרים מתקיימת 'מקבילית כוחות', תוך שהבכורה נתונה לשיקול מאזן הנוחות (עע"מ 4857/15 כשרות פתח לתקווה – כ.פ.ל בע"מ נ' דנאל (אדיר יהושע) בע"מ, פסקה 16 והאסמכתאות שם (24.7.2014) (להלן: עניין כ.פ.ל); בר"מ 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 13 (9.8.2010)).

7.אפתח, אם כן, בבחינת מאזן הנוחות. בהקשר זה, הבחינה הפסיקה בין מכרז שעניינו אספקת שירותים, שבו על-פי רוב הנזק שייגרם כתוצאה מביצוע פסק הדין יהיה כספי בעיקרו, כך שניתן יהיה להשיב את מצב הדברים לקדמותו, לבין 'מכרז הקמה', שהתחלת העבודות שמכוחו עלולה לגרום למבקש העיכוב נזקים גדולים בהרבה, ועל כן, בית המשפט מגלה נכונות רבה יותר להורות על עיכובו (עניין כ.פ.ל, פסקה 16; בר"מ 6256/12 מדיטקס בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות, פסקה 12 והאסמכתאות שם (29.8.2012)). בענייננו-אנו, עסקינן במכרז שירותים מובהק – המבקש עומד בראש משרד עורכי דין, המעוניין להוסיף ולספק למשיב שירותים משפטיים, שאותם הוא מספק לו זה מכבר, מכוחם של מכרזי עבר. בכגון דא, אם יתקבל בסופו של יום ערעור המבקש, לא צפוי קושי משמעותי לבצע 'העברת מקל' למשרדו, ממשרד עורכי דין אחר; וכמו כן, כל נזק שייגרם במהלך תקופת הביניים – ניתן יהיה לריפוי באמצעות פיצוי כספי. חרף חשיבותם הרבה של שיקולים אלה, המבקש כלל לא התייחס אליהם בבקשתו, ולמעשה, לא הצביע על נזק קונקרטי ובלתי-הפיך שייגרם לו, עקב ביצוע פסק הדין. משכך, לא מצאתי כי עלה בידי המבקש לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במידה הדרושה לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין. בנסיבות אלה, איני נדרש להתייחס גם לסיכויי הערעור, שכן די בכך כדי לדחות את הבקשה.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.