פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
1461/11
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
לאן שושין
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. בית הדין לביקורת משמורת זרים
בקשה למתן צו-ביניים
בשם המבקשת:
עו"ד בנימין בכר
החלטה
1.
המבקשת, אזרחית סין, הגיעה ארצה לראשונה בשנת 2004 באשרת עבודה ומשפג תוקף האשרה, באוגוסט 2007, שבה לסין בכוחות עצמה. מאז ועד היום, נכנסה המבקשת פעמיים לישראל ללא היתר, על ידי גניבת הגבול עם מצרים. לאחר מעצרה בפעם השנייה הועברה המבקשת למתקן המשמורת "גבעון", שם נדון עניינה בבית-הדין לביקורת משמורת. בתוך כך, הגיש בשמה בא-כוחה בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, וזו נדונה ביחידה לטיפול במבקשי מקלט (ה- RSD ). היחידה דחתה את הבקשה, מן הטעם שלא הוכח כדבעי כי המבקשת נרדפת בארץ מוצאה. בעקבות כך, פנתה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בפתח-תקווה, בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, בבקשה ליתן לה היתר שהייה זמני, ולהורות למשיבה להימנע מלגרשה מן הארץ. בית-המשפט קמא דחה את הבקשה ואת העתירה בקובעו כי טענותיה בדבר הסיכון לחייה אינן נתמכות בראיות מספקות, וכך גם הסבריה בנוגע לאי-העלאת טענה זו מלכתחילה. מסיבות אלו נמנע בית-המשפט קמא גם מלהורות על סעד ביניים שיאסור על הרחקתה מן הארץ.
2.
במוקד הבקשה שבפני, כמו גם בבקשות קודמות שהגישה המבקשת ליחידת ה- RSD , בית-הדין לביקורת משמורת ובית-משפט קמא, ניצבת טענתה כי קיים חשש לחייה בסין עקב חברותה בארגון ה"פאלון גונג". בא-כוח המבקשת טען כי יש למנוע את גירושה גם כדי לאפשר לה את יומה בבית-המשפט.
אין בידי לקבל טענה זו. ניקיון כפיה של המבקשת הוטל בספק בשלושת הטריבונלים בפניהם שטחה טענותיה. כך בקביעת הדיינת בבית-הדין לביקורת משמורת, שלא מצאה "כי המוחזקת טוענת את טענותיה לקבלת הגנה בישראל בתום לב ובניקיון כפיים" (פרוטוקול הדיון מיום 30.08.2010). כך גם בהודעה שנמסרה למבקשת בעניינה מטעם יחידת ה- RSD
צוין: " you were deemed to be not credible during the interview ". כאמור, גם בית-המשפט קמא בחר לציין כי טיעוני המבקשת אינם משכנעים, וכי הסבריה בדבר השיהוי בהעלאת הטיעון הנוגע לסיכון שבחזרה לארצה, אינם מספיקים.
3.
כלל הוא כי על המבקש סעד זמני בעת שהערעור בעניינו תלוי ועומד, מוטל הנטל להראות כי סיכויי הערעור טובים להתקבל, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בזהירות הראויה, סבורני, כי סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים. המבקשת, שגורשה מן הארץ כבר פעם אחת, שבה וחצתה את הגבול ממצרים ללא היתר, טיעוניה אודות הסיכון הנשקף לחייה במדינת מולדתה נדחו בידי בית-המשפט קמא, והערעור אינו מגלה טיעונים חדשים ומוצקים שטרם נשמעו בעניינה. באשר למאזן הנוחות – בית-משפט זה פסק לא אחת כי הנזק הנגרם למבקש כתוצאה מדחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור למניעת הרחקה מן הארץ, אינו בלתי הפיך, שכן אם יזכה בערעור יוכל לשוב לישראל (ראו: עע"מ 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים (טרם פורסם, 14.05.08)). מכל מקום, במכלול הנסיבות ובייחוד נוכח העובדה כי המבקשת עשתה דין לעצמה ושבה לארץ לאחר שגורשה, שוכנעתי כי אין מקום להיעתר לה.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"א באדר א'
התשע"א (25.02.2011).
ש ו פ ט