עע"מ 1534/21 הרמטכ"ל נ. רס"ן גלעד פרנקן

עיקרי העובדות

1.

בעקבות מותו הטראגי של סמל ניר לובטון ז"ל (להלן: המנוח ), ביום 11.1.2019, במהלך שירותו הצבאי, לאחר ניסיון לגייסו כמקור ליחידת מצ"ח באר שבע, נערכו תחקירים מקיפים לבירור נסיבות המוות, על-ידי שורה של גורמים, מן הצבא ומחוצה לו. מן התחקירים עלה, כי שניים מחוקרי היחידה, שהיו מעורבים בגיוסו, לא דיווחו כנדרש על מצבו הנפשי של המנוח, בעקבות ניסיון הגיוס, הגם שהדבר היה ידוע להם, בעקבות שיחה בין אחד החוקרים למנוח. זאת, בניגוד לחובה המעוגנת בפקודת מטכ"ל 33.0219 "טיפול בחייל הנמצא במצוקה נפשית" , ובניגוד להוראות המקצועיות של מצ"ח. עוד התברר, כי ביום 7.1.2019, ימים אחדים קודם לכן, קיים המשיב – ששימש בעת ההיא מפקד הבסיס שבו שירתו החוקרים – פגישת עבודה תקופתית עם גורמי המודיעין בבסיס, שבה השתתפו גם החוקרים, ובמסגרת זו שב והתריע לפני פקודיו, כי "יש לעדכן אותו ואת קצין המודיעין של המרחב 'בכל ארוע חריג לגבי מקור/מועמד לגיוס, כוונות אובדניות, מקור שהוטרד מינית וכו', כל דבר חריג'" . בעקבות הממצאים הללו, הוגש לבית הדין הצבאי המחוזי כתב אישום נגד החוקרים, בעבירות הנוגעות לאי-דיווח והסתרת מידע. אציין, כי בשלב זה תלויה ועומדת לפני בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, עתירה שהגישו בני משפחת המנוח (בג"ץ 6745/19 פלוני נ' הפרקליט הצבאי הראשי ), שבה מבוקש להורות על תיקון כתבי האישום, כך שתיוחס לשניים גם אחריות פלילית למות המנוח; וכמו כן להורות על מיצוי החקירה ביחס לגורמים נוספים, בהם המשיב דנן.

2.

מכלל התחקירים שנעשו, לא עלה כל פגם בתפקודו ובהתנהלותו של המשיב. אדרבה, במסגרת התחקירים צוין, כי המשיב פעל באופן מקצועי ונחוש, כפי המצופה ממנו. לא זו אף זו: מאז קרות האירוע המצער, השלים המשיב את שירותו כמפקד בסיס באר שבע, ובחודש ספטמבר 2019, מונה לסגן מפקד מרחב דרום ומפקד ימ"ר מצ"ח דרום, וביצע את תפקידיו אלה בהצלחה רבה. בחודש ינואר 2020 אף נודע, כי ימ"ר מצ"ח דרום, שתחת פיקודו, נבחרה כיחידה המצטיינת של המשטרה הצבאית. זאת ועוד, ביום 19.5.2020 דורג המשיב על-ידי מפקדו, בדירוג א' – אופק רחוק, שהוא הגבוה ביותר בסולם הדירוג החיילי של המשטרה הצבאית. מפקדו אף בחר לעטרו בשבחים, וציין, בין השאר, את מקצועיותו וערכיותו, את יכולותיו הפיקודיות ומסירותו, ואת תרומתו הרבה ליחידה.

3.

ביום 13.5.2020, בשעת ערב, כ-16 חודשים לאחר מות המנוח, נמסר למשיב כי עליו להתייצב לפגישה עם ראש אגף כוח אדם בצה"ל (אכ"א), וכי זו תֵערך למחרת היום. ואכן, המשיב התייצב כפי שנצטווה לפני ראש אכ"א, וזה מסר לו, כי הוא רואה בו אחראי ישיר למותו של המנוח, וכי היה באפשרותו למנוע את המוות. ראש אכ"א הוסיף, כי הוא אינו מקבל את עמדת הפרקליטות הצבאית, ואת מסקנת התחקירים הפיקודיים שנעשו במצ"ח, שבהם נקבע כי המשיב אינו אחראי למוות, וכי לא נמצא דופי בהתנהלותו. לטענת המשיב, במסגרת הפגישה הבהיר ראש אכ"א, כי ינקטו נגדו צעדים פיקודיים קשים, שבסופם ימצא עצמו מחוץ לצה"ל. בהמשך התברר למשיב, כי בעקבות החלטת קצין המשטרה הצבאית הראשי, לשלוח אותו למרכז הערכה, טרם קידומו לדרגת סגן-אלוף – החלטה הטעונה אישור ראש אכ"א – ראה לנכון ראש אכ"א להמתין עם האישור, עד לאחר שיֵערך בירור מטעמו, באשר לנסיבות שהביאו למותו של המנוח. הטעם לפגישה הבהולה, נבע מהשלמת הבירור האמור, והגשת ממצאיו לראש אכ"א.

4.

בתום הפגישה הטעונה, מיהר המשיב להיוועץ בעורך-דין, ובהמשך פנה בא-כוחו לראש אכ"א, וביקש כי ימסור פירוט לגבי התשתית הראייתית החדשה, הקיימת לשיטת ראש אכ"א לחובת המשיב, אשר כאמור, סותרת באופן חזיתי את כלל ממצאי התחקירים שנעשו עד כה. מעבר לכך, טען ב"כ המשיב, כי באופן שבו נעשו הדברים, נפגעו זכויותיו הבסיסיות של המשיב להליך הוגן, באופן קשה ביותר. במענה לטענות, השיב היועץ המשפטי של אכ"א, כי הפגישה לא היתה אלא "שיח מפקדים מקדים" , וכי צעדים פיקודיים מעשיים ינקטו רק בהמשך, על-פי הכללים המעוגנים בפקודות הצבא.

5.

ביום 24.5.2020 נשלח למשיב מכתב זימון לשימוע, שהוגדר כ "הליך הדחה" . צוין, כי ראש אכ"א שוקל להדיח את המשיב מתפקידו, ולקבוע קביעות נוספות לגבי המשך קידומו, נוכח מעורבותו באירוע מותו של המנוח, ובשל התרשמותו של ראש אכ"א כי "לא מימשת את אחריותך הפיקודית הבסיסית ואף רחוק מכך" .

6.

למחרת היום, 25.5.2020, התקיים הליך השימוע, ובסיומו, החליט ראש אכ"א להדיח את המשיב מכל תפקיד פיקודי ומכל תפקיד אחר במצ"ח, "לאור חומרת החריגה של מעשי הקצין מהסטנדרט הערכי והמקצועי הראוי" . בנוסף קבע ראש אכ"א, "כי קידומו של הקצין יעוכב למשך 6 שנים מיום קבלת החלטה זו" . בהקשר זה צוין, כי התנהגותו של המשיב חורגת "מאמות המידה הנדרשות מחייל בדרגתו או במעמדו בצבא, או שיש בה משום סטייה בולטת מהנדרש מחייל בעת מילוי תפקידו, פגיעה בטוהר המידות או בערכי הצבא" . עוד הוסיף ראש אכ"א, כי "לאור נסיבות מעורבות הקצין בארוע מותו של [המנוח] ז"ל, מצאתי כי הקצין לא מימש את אחריותו הפיקודית בהליכי פיקוח ובקרה נאותים, ותחת אחריותו הפיקודית הופרו נהלים מחייבים ביחידה, באווירה שאפשרה לתקלה כה חמורה לצמוח ביחידה שהיא תחת פיקודו הישיר" .

7.

מיד לאחר מכן, בהמשך אותו יום, ועוד קודם שהיה סיפק בידי המשיב לפנות לרמטכ"ל ולערער על החלטת ראש אכ"א, מיהר דובר צה"ל לפרסם הודעה בעניין, שבה צוין, בין היתר, כי "הרמטכ"ל אישר צעדים פיקודיים עליהם המליץ ראש אגף כוח האדם. להלן פירוט הצעדים הפיקודיים: מפקד מצ"ח באר שבע (הקודם), קצין בדרגת רב סרן, הודח מיחידת מצ"ח, לא ישרת בתפקידי פיקוד, וקידומו יעוכב למשך שש שנים, זאת בגין אחריותו הפיקודית לארועים" .

8.

סמוך לאחר מכן, פנה המשיב לראש אכ"א, טען כי ההחלטה לא נומקה כיאות, וביקש לקבל פירוט והבהרות נוספות. בתגובה נמסר, כי ראש אכ"א מצא שביחידה שעליה פיקד המשיב "התקיימו נורמות פסולות, הקשורות בהימנעות מהלכות פיקוד בסיסי ומתן כבוד הראוי לבאים בממשק עם היחידה, כבני אדם. לעמדת ראש אכ"א, אווירה פסולה ביחידה אינה נוצרת מאליה. היא נוצרת מקום שבו מפקדים, בחוסר עשייתם, מאפשרים לה להתפתח" . כמו כן צוין, כי "יש קו ישיר וברור בין הנורמות הפסולות בקרב פקודיו של [המשיב] לבין חוסר עשייתו הפיקודית" . המשיב לא אמר נואש, והגיש ערעור על ההחלטה. במסגרת זו טען, בין השאר, כי הרמטכ"ל מנוע מלדון בערעור, משעה שגיבש עמדתו בעניין עוד קודם להגשת ההליך, כעולה מהודעת דובר צה"ל, ולוּ מטעמים של מראית פני הצדק.

9.

ביום 23.7.2020 דחה הרמטכ"ל את ערעור המשיב. בהתייחס לטענת המניעוּת, הבהיר הרמטכ"ל, כי הודעת הדובר שיקפה את אישורו העקרוני לצעדים שבהם נקט ראש אכ"א, אך אין בכך כדי לפסול אותו מלדון בערעור. לגוף הדברים צוין, כי הפרת הנהלים על-ידי החוקרים ביחידה, היא תוצר של אווירה ששררה ביחידה, כשהאחריות לכך מוטלת על הדרג המפקד ביחידה – הוא המשיב. נקבע, כי עקרון 'האדם יקר', המשמש ערך יסוד בצבא, הופר, בין השאר מחמת כשלים פיקודיים בעבודתו של המשיב, ועל כן, ההחלטה של ראש אכ"א, נכונה וצודקת. נקבע אפוא כי אין בטענות שבערעור כדי לשנות ממסקנה זו.

העתירה המינהלית

10.

בצר לו, פנה המשיב בעתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, וביקש להורות על ביטול החלטת הרמטכ"ל, המאשרת את הסנקציות החריפות שננקטו על-ידי ראש אכ"א. נטען, כי ההחלטה אינה נתמכת בתשתית עובדתית ראויה; כי לא הובאו בחשבון נתונים רלבנטיים רבים, בהם התחקירים המקיפים שנעשו על-ידי הגורמים השונים, עוד קודם לבירור שנערך על-ידי אכ"א; כי נשקלו שיקולים זרים, אשר נבעו מן הרצון להטיל אחריות על כתפיו של גורם פיקודי בכיר יותר מן החוקרים לבדם; וכי ההחלטה מאמצת גישה שרירותית, שלפיה די בכך שפקוד כלשהו ביצע עבירה, כדי להטיל אחריות על מפקד היחידה שבה משרת אותו פקוד, גם אם לא דבק רבב בהתנהלותו. עוד נטען, כי בהחלטתו מתעלם הרמטכ"ל מעברו המרשים של המשיב, ומהתרשמות מפקדיו ממנו, לאורך כל שנות שירותו בצה"ל; גם בתקופה שבה התרחש האירוע. כמו כן נטען, כי ההחלטה לוקה בשיהוי ניכר. מאז האירוע, השלים המשיב את מלוא תקופת שירותו כמפקד היחידה, בהצלחה, ואף קוּדם לתפקיד אחר, שגם אותו הוא מבצֵע בהצטיינות. במצב דברים זה, נטען כי אפקטיביות ההחלטה, כטענת ראש אכ"א והרמטכ"ל, למען יִרְאוּ וְיִרָאוּ – מוטלת בספק.

המשיב הפנה גם לתגובת הפצ"ר, אשר הוגשה במסגרת הליך הבג"ץ (שאותה בחר המערער שלא לצרף כנספח להודעת הערעור, וטעמיו עמו), ובה צוין במפורש, בהתייחס לאחריותו הנטענת של המשיב לקרות האירוע, כדברים האלה: "חשוב להדגיש כי טענות העותרים ביחס למשיבים 6-4 [המשיב דנן הוא המשיב 3 בהליך הבג"ץ] כלליות ואינן מבוססות על נתונים או טענות קונקרטיים. דומה שהעותרים מפנים את העתירה גם כלפיהם אך ורק משום ששירתו בעת הרלוונטית בתפקידים אותם מילאו. ברי, כי העובדה שפלוני ממלא תפקיד כלשהו, אינה מעלה מיניה וביה חשד למעורבותו בעבירה פלילית, המיוחסת למי מהכפופים לו פיקודית או מקצועית" . בתגובת הפצ"ר צוין עוד, כי "ראוי לחדד, כי מחומר החקירה עלה כדלהלן: א. המשיב 3 לא ידע על גיוסו של ניב ז"ל כמקור, וגם לא נדרש היה לדעת על כך לפי ההנחיות המקצועיות [...]. ב. בפגישת העבודה העתית שערך המשיב 3 עם גורמי המודיעין בבסיס שעליו פיקד, אשר נערכה ביום 6.1.19, הוא הזכיר כי יש לעדכן אותו ואת המשיב 5 בכל אירוע חריג הנוגע למקור או למועמד לגיוס, ובין השאר, לגבי כוונות אובדניות [...]. ג. אף כאשר התקבל דיווח מיחידתו של ניב ז"ל בדבר העדרו, המשיב 3 לא ידע שניב ז"ל גויס כמקור [...]. ד. רק בשעה 02:44 – שעה שניב ז"ל כבר נעדר פרק זמן ממושך ונערכו אחריו חיפושים נרחבים, במהלכם נקט המשיב 3 גישה אקטיבית וערך בירורים ובדיקות ביחס לניב ז"ל במסגרת מאמצי החיפוש, נודע לו בדבר הפגישה בין ניב ז"ל למשיבים 8 ו-9" .

11.

מנגד טען המערער, כי ההחלטה נתקבלה על יסוד תשתית עובדתית ראויה, לאחר שקילת כלל השיקולים הרלבנטיים, בתום הליך מינהלי סדור, שנעשה כהלכה. על כן, נוכח העובדה כי לגורמי הצבא מסור שיקול דעת רחב בנוגע לסוגיות פיקודיות והעברות מתפקיד, נטען כי אין מקום להתערבות שיפוטית. ודאי כך, מקום שבו לא נפלו בהחלטה פגמים קיצוניים, אשר עשויים להצדיק התערבות כזו. צוין, כי לדעת המערער, שורשיהם של הכשלים החמורים שבהתנהלות חוקרי היחידה, שהסתיימו לבסוף במות המנוח, נעוצים ב'רוח המפקד' ששרתה על היחידה, ובכשל הפיקודי שדבק בהתנהלות המשיב. נטען עוד, כי גם במקרים דומים, שבהם נתגלו כשלים בדרך פעולתם של פקודים, יוחסה אחריות פיקודית למפקדים, וננקטו נגדם צעדים משמעתיים. אשר לשיהוי, נטען כי ההחלטות נתקבלו סמוך לאחר שהוצגו לרמטכ"ל ולראש אכ"א ממצאי הבדיקות העדכניות שנערכו בעניין, ללא דיחוי.

עיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי

12.

לאחר דיון, ולאחר שראש אכ"א התייצב לדיון המשך, שבו פירט את עמדתו, ואת מסקנתו הנגזרת ממנה – התקבלה העתירה. בפסק דינו, התייחס בית המשפט המחוזי לעובדות המקרה, כפי שעלו מן החומר שהונח לפניו, ומטענות הצדדים בכתב ובעל-פה, וקבע כי לא הוצגה לפניו תשתית עובדתית וראייתית מספקת, שיש בה כדי לתמוך בקביעות הרמטכ"ל וראש אכ"א. צוין, כי מסקנתם של אלו, שלפיה המשיב לא מימש את אחריותו הפיקודית בהליכי פיקוח ובקרה נאותים, ובעקבות זאת נוצרה – תחת פיקודו – אווירה שהביאה לזלזול בנהלים, והסתיימה לבסוף במותו הטראגי של המנוח – אינה מעוגנת כלל בחומר הראיות. בין השאר צוין, כי תפקודו של המשיב זכה לשבחים מקיר לקיר, והוא אף קוּדם לאחר האירוע לתפקיד בכיר יותר, שגם אותו ביצע בהצטיינות רבה. לא זו אף זו: 4 ימים בלבד קודם לאירוע, ועל כך אין חולק, שב המשיב וחידד את הנהלים הרלבנטיים לגיוס מקורות למצ"ח, והדגיש במפורש כי יש לדווח על כל מקרה שבו מתעורר חשש לנטייה אובדנית. משכך, נקבע כי "'רוח המפקד' העולה מהמסמכים היא דווקא של פיקוח, בקרה ואווירה עניינית, מכבדת ומקצועית" ; לא נמצאה – למצער לא הוצגה – כל ראיה לאווירה מזלזלת, לא-מקצועית, כנטען, אשר יכולה היתה להשפיע על החוקרים, ולהביא לאי-ציות לנהלים. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי אין גם חולק שהמשיב פעל בהתאם להנחיות שהיו קיימות בעת ההיא; הן בענייני ניהול היחידה, הן בענייני גיוס מקורות. על כן, משלא נמצא טעם מבורר, שממנו ניתן להבין מדוע הגיעו ראש אכ"א והרמטכ"ל למסקנתם, נקבע כי העדר הנמקה מספקת, בצירוף הממצאים הרבים התומכים בטענותיו של המשיב – מצדיקים התערבות שיפוטית בהחלטה. בהתאם, נפסק כי העתירה מתקבלת, והחלטות ראש אכ"א והרמטכ"ל – מבוטלות.

בקשת המערער לעיכוב ביצוע

13.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, ועמו בקשה קצרה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפנַי. המערער טוען, כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים ביותר, שכן לטעמו, נפלו בפסק הדין שגיאות משפטיות מהותיות, היורדות לשורש העניין, בין היתר נוכח ההתערבות בשיקול הדעת הרחב המסור לגורמי הצבא בכגון דא. עוד טוען המערער, בתמצית, שמא בקיצור נמרץ מדי, כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה. נטען, כי "אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ביטול החלטת הרמטכ"ל עשוי להשפיע על שיבוצו של המשיב בצה"ל, עוד בטרם יוכרע הערעור. הצבת המשיב בתפקיד מסוג התפקידים שמהם הודח, בניגוד להחלטת הרמטכ"ל, עלולה כמפורט בהודעת הערעור לעמוד בסתירה לתפיסת האחריות הפיקודית בצה"ל על כל המשתמע מכך" . עוד צוין, כי כיום, מאז חודש יוני 2020, משמש המשיב כראש מדור נזקי פעולות איבה בענף תביעות במשרד הביטחון, כאשר פרק הזמן למילוי התפקיד (קדנציה), עשוי להימשך כשנתיים-שלוש.

תגובת המשיב

14.

המשיב בתגובתו, מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, סיכויי הערעור להתקבל – קלושים; ומאזן הנוחות – נוטה בבירור לטובתו. לדבריו, המערער קורא בפסק הדין את מה שאין בו, ומכך נגזרת מסקנתו, כי האמור בו סותר את תפיסת האחריות הפיקודית בצה"ל, ועלול להשליך באופן רחב על דרך פעולת הצבא. לטענת המשיב, פסק הדין הוא פועל יוצא של מסכת העובדות שנפרסה לפני בית המשפט המחוזי, והוא מכוון לנסיבותיו הפרטניות של המקרה. לשיטתו, קביעות בית המשפט המחוזי אינן עקרוניות כלל ועיקר. כל שנכתב הוא, כי העובדות אינן תומכות במסקנתם של ראש אכ"א והרמטכ"ל, כי אם להפך. בנסיבות אלה, לא קמה הצדקה לענישה פיקודית, על אחת כמה וכמה שלא ענישה קיצונית, בדמות הדחה ואי-קידום למשך מספר שנים, ומטעם זה – התקבלה העתירה. אין אפוא במסקנה פרטנית וקונקרטית זו, משום פגיעה רוחבית בהתנהלות הצבא; כל מקרה ונסיבותיו. אשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי קידומו נבלם מזה חודשים ארוכים, ולמעשה למן היום שבו התבקש להביאו לפני מרכז הערכה, לקראת מינויו לסגן-אלוף, עוד קודם להחלטת ראש אכ"א והרמטכ"ל, ועד עתה. זאת חרף הצטיינותו הרבה, והדירוג הגבוה שלו זכה תדיר ממפקדיו, במהלך כל שנות שירותו. עתה, כך נטען, "עתידים להתקיים במצ"ח דיוני השיבוצים (דש"ב) לתפקידי רוחב וקידום לקראת איוש התפקידים במהלך הקיץ הקרוב (חודשים יולי-אוגוסט). הענות לבקשת המערער לעכב את ביצוע פסק הדין משמעותה המעשית הותרת הצעדים הפיקודיים הבלתי סבירים ובלתי מידתיים, על מכונם למשך תקופה של כשנה נוספת" . מעבר לכך טוען המשיב, כי

"במצב דברים זה אף אם ידחה הערעור ופסק הדין של בימ"ש קמא יישאר על מכונו, עלול המשיב למצוא עצמו מפוטר מצה"ל, שכן על פי פקודות הצבא ותוכנית 'גדעון', אם במועד הגיעו לגיל 35, בעוד כ-21 חודשים, לא יקודם לדרגת סא"ל, או לתפקיד רס"ן בכיר, לא יוכל עוד להמשיך ולשרת בצה"ל" . על כן, טוען המשיב, כי הנזק שיגרם לו מקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – רב, מוחשי, ובלתי הפיך; לעומת זאת, הנזק שלו טוען הצבא – ערטילאי, עמום, ואף נתון לפרשנות. המשיב מוסיף עוד כהנה וכהנה טענות פרוצדורליות, אשר נוכח המסקנה שאליה הגעתי, לא ראיתי מקום להרחיב בהן ולפרטן.

דיון והכרעה

15.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות. כידוע, בשלב הדיוני שבו אנו מצויים, כוחם של הצדדים אינו שווה. מי שזכה בדינו, זכאי למימוש מיידי של פסק הדין, ועל כן, על המערער המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, מוטל נטל מוגבר לשכנע מדוע לדידו יש להורות אחרת. בהקשר זה, שניים הם השיקולים שאותם על בית המשפט לשקול בבואו לבחון אם לקבל בקשה לסעד זמני; סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות, כאשר לפי ההלכה הפסוקה, משקל הבכורה ינתן לשיקולי מאזן הנוחות.

16.

בעניין דנן, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, צודק המשיב בטענתו, כי בית המשפט המחוזי ראה לנכון לקבל את העתירה, משמצא כי החלטת ראש אכ"א והרמטכ"ל נעדרת נימוק מספיק. הדברים נכונים בפרט, מקום שבו סותרת ההחלטה באופן חזיתי את כלל התחקירים שבוצעו עד אותו שלב, ואף אינה עולה בקנה אחד עם הנטען בתגובת הפצ"ר, במסגרת הליך הבג"ץ. מטעם זה, קשה להלום את טענת המערער, לפגיעה שתיגרם ל "תפיסת האחריות הפיקודית בצה"ל על כל המשתמע מכך" , אם יקודם המשיב בינתיים. יש הגזמה רבה בטענה זו. גם אם נניח, לצורך הדיון, כי בהמשך, במסגרת הדיון בערעור, עשויות להתעורר שאלות רחבות היקף, אשר יכול שיביאו למסקנות החורגות מגדרי ההליך הפרטני, אין בקידומו של המשיב עתה, נוכח הנסיבות הקונקרטיות המתקיימות בו, כדי להשפיע על מסקנות אלה, אשר יופנו כלפי כולי עלמא, לעתיד לבוא. זאת בפרט, מקום שבו מן העבר האחר ניצב לפנינו מי שזכה בדין, עתירתו התקבלה, ובפיו טענות לנזק ממשי ומוחשי, אולי גם בלתי-הפיך. כאמור, המשיב טוען, כי אם יעוכב ביצוע פסק הדין, ולא ניתן יהיה לקדמו בתקופה הקרובה, משמעות הדבר היא כי קידומו יעצר למשך כשנה לפחות, ובהמשך עלול הדבר להביא לסיום שירותו הצבאי, בהגיעו לגיל 35; מאונס ולא מרצון.

17.

אשר על כן, מן הטעמים שלעיל, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות – והיא נדחית בזאת.

המשיב מיוצג על-ידי הסנגוריה הצבאית. לפיכך, לא אחייב את המערער בתשלום הוצאות.

צערה של משפחת המנוח – איום ונורא; מי יתן ולא ידעו עוד צער.