פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
עע"ם
1583/11 - י"ד
לפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המערערים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
נ ג ד
המשיב:
שר הפנים
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת אשר נמחק, לבקשת הצדדים, ביום 29.7.2012.
הערעור, שהוגש ביום 27.2.2011, נסב על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו שבו נדחתה עתירתם של המערערים נגד החלטת המשיב בעניין הסדרת מעמדם בישראל. פסק-הדין של בית המשפט קמא התמקד בשאלת תחולתה של החלטת ממשלה 2183, שעניינה מתן מעמד לילדי שוהים בלתי-חוקיים, על המערערים. נקבע, כי ההחלטה אינה חלה בעניינם של המערערים, הואיל ואלה האחרונים שוהים בישראל באופן חוקי (מכוח אשרות א/5).
ביום 19.4.2012 הוגשה בקשה מוסכמת לביטול הדיון שנקבע לפני הרכב, זאת נוכח החלטת המשיב לשקול הענקת רישיון ישיבה למשפחת המערערים, בכפוף לקיום שימוע. ביום 26.7.2012 הוגשה בקשה למחיקת הערעור, זאת לאור העובדה שהמערערים-הקטינים קיבלו רישיון לישיבת קבע בישראל, ואילו המערערים-ההורים קיבלו רישיון לישיבת ארעי בישראל. הובהר כי הרישיון הארעי יוארך מעת לעת ובהמשך יוכלו המערערים-ההורים להגיש בקשה לקבלת רישיון לישיבת קבע. עוד הובהר כי המשיב מסכים להסדר זה לפנים משורת הדין, תוך שהמשיב עומד על עמדתו כי החלטה 2183 אינה חלה על המערערים. המערערים, שהודיעו גם כן כי עומדים הם על טענותיהם, ביקשו הוצאות. המשיב בתגובתו התנגד לפסיקת הוצאות למערערים.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לפסיקת הוצאות בהליך זה.
אמת, כאשר מוגשת עתירה לבג"ץ , ולאחר מכן ניתן הסעד שהתבקש בעתירה, קמה חזקה בדבר זכאותו של העותר להוצאות (חזקה שאינה חלוטה כמובן, וכל מקרה נבחן על-פי נסיבותיו). הזכאות להוצאות במקרה כזה אינה מתאיינת בהכרח אף אם המשיב מציין שהסכמתו למתן הסעד היא "לפנים משורת הדין". אולם, כאשר מדובר בהליך ערעורי הדברים עשויים להיות שונים, ובוודאי אין לומר כי עצם קיומו של הסדר המוביל למחיקת הערעור מלמד מניה וביה כי הערעור מוצדק וכי פסק-הדין של בית המשפט קמא היה נהפך אילו מוצה הליך הערעור. בענייננו, התגבשה הסכמה בדבר מתן מעמד למערערים כאשר המשיב – שעמדתו העקרונית התקבלה בבית המשפט המחוזי – הדגיש כי הסכמתו ניתנת "לפנים משורת הדין, בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה". לאור הסכמה זו, ההליך נמחק בלי שנקבע כי בית המשפט קמא שגה בהכרעתו. בנסיבות אלה, ובשים לב גם לעובדה שבבית המשפט קמא (שם זכה המשיב) לא נפסקו הוצאות, מקובלת עליי עמדתו של המשיב כי אין עילה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשע"ג (1.7.2013).
גיא שני
ר ש ם