עע"מ 1596/09 לויס ארורקא נ. מדינת ישראל משטרת ישראל

ב פניי בקשה למתן צו שימנע את הרחקתו של המבקש מישראל, המתוכננת להתבצע היום, וזאת עד למתן פסק דין בערעור שהוגש על-ידו.

1.

מן המסמכים שבפניי עולה כי המבקש, אזרח קולומביאני, נכנס לישראל ביום 16.4.2008 באשרת תייר שתוקפה פג ביום 16.7.2008, אך חרף פקיעת האשרה המשיך לשהות בארץ. בחודש אוקטובר 2008 הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירה בסוגיית מעמדו בישראל, אך העתירה נדחתה על הסף בהעדר עילה ונוכח העובדה שאשרת התייר של המבקש פגה כשלושה חודשים קודם לכן ואין בידי המבקש אשרת עבודה. נגד המבקש הוצא צו הרחקה מישראל וביום 4.2.2009 הוא הובא בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין ) וטען, בין היתר, כי ביקש להאריך את האשרה שבידו עם פקיעתה, כי יש לו אח בישראל, כי לא שב לארצו מפני שהוא נמצא בחובות וכן כי המעסיק שלו חייב לו סכום של כ-6,000 ש"ח. בית הדין דחה את טענות המבקש ומשכך עתר הוא לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ע' פוגלמן). בהחלטתו מהיום, 18.2.2009, דחה בית משפט קמא את העתירה על הסף בקובעו כי מאז דחיית העתירה הקודמת המבקש לא הסדיר את מעמדו בישראל. עוד קבע בית המשפט כי דיון בעניינו של המבקש בבית הדין אינו מהווה תחליף להסדרת מעמדו במשרד הפנים. אשר לתוקפו של צו ההרחקה, שאינו מסור לביקורתו של בית הדין, קבע בית משפט קמא כי אין עילה להתערב בו נוכח העובדה שהמבקש שוהה בישראל שלא כדין באשרת תייר שפקעה זה מכבר ולא פעל להסדרת מעמדו.

2.

מכאן הבקשה שבפניי למתן צו ביניים (שהוגשה בד בבד עם ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים), לפיו המשיבים יימנעו מהרחקתו של המבקש מישראל. לטענת המבקש, הוא שילם ממון רב על מנת להגיע לישראל והוא מבקש לעבוד בה כדי לסייע לבני משפחתו מבחינה כלכלית. המבקש טוען כי קיימות בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לבקשה ועוד הוא מציין כי בחודש האחרון יצא משרד הפנים במבצע להסדרת מעמדם של עובדי סיעוד זרים השוהים בישראל ללא אשרה בת-תוקף. במסגרת הבקשה מציע המבקש להפקיד ערבות צד ג' מטעם אזרח ישראלי, להתייצב במשטרת ההגירה אחת לשבוע ולהפקיד כל בטוחה נוספת כפי שייקבע על-ידי בית המשפט.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי על המבקש סעד זמני בתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, באופן שאם לא יינתן הסעד הזמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו עע"ם 3456/08 סריקמאר נ' משרד הפנים (טרם פורסם, 22.5.2008)). במקרה שלפנינו אשרת התייר של המבקש פגה כבר בחודש יולי 2008, דהיינו לפני כשמונה חודשים, ומאז ועד עתה הוא טרם הסדיר את מעמדו בישראל והוא שוהה בה באופן בלתי-חוקי ונראה שאף עבד בלא שנטען כי יש בידו אשרת עבודה. בנסיבות אלה נראה לכאורה כי סיכויי ההליך נמוכים ואינם מצדיקים היעתרות לבקשה שבפניי. זאת ועוד, במידה ויזכה המערער בערעורו יוכל הוא לשוב ארצה ועל כן הנזק הנגרם כתוצאה מדחיית בקשתו אינו בלתי הפיך, ואף אם חזרתו לישראל כרוכה בעלויות, הרי שנוכח סיכויי הערעור אין זה שיקול מכריע בנסיבות העניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.