עע"מ 1681/09 מדינת ישראל נ. מריה קרטו

הנשיאה ד' ביניש:

המדינה מערערת על פסק דינו של בית המשפט המנהלי בתל-אביב-יפו לפיו ניתן צו המורה למדינה ליתן למשיב 3 היתר לשהייה בישראל ולעבוד כאן וזאת עד לבחינת מעמדה של אמו אשר בעת מתן פסק הדין המתינה לתשובת משרד הפנים ביחס לבקשתה לקבלת מעמד בישראל, ועד שעניינו יידון על פי נוהל שבית המשפט הורה להכינו בפסק דינו המפורט. לפי האמור בפסק הדין ימתין עניינו של המשיב 3 עד שניתן יהיה לבחנו על פי הנוהל החדש שהורה להכין. פסק הדין הוא מרחיק לכת בקביעותיו הכלליות באשר להתנהלות משרד הפנים, הוא מותח ביקורת חריפה על היעדר נוהלים ומתייחס לשאלות עקרוניות שלא נידונו לגופן בהליך שהתקיים בבית המשפט קמא.

אף ערעור המדינה לפנינו הוא מיוחד באופיו. המדינה אינה מבקשת מבית המשפט להכריע בשאלות העקרוניות הנוגעות לנוהלי עבודה במשרד הפנים, כיוון שלטענתה אלה שאלות שבעניינו של המשיב 3 אינן מתעוררות ולפיכך לא ניתנה לה הזדמנות נאותה להגיב עליהם. לפיכך מתייחסת המדינה בסעד המבוקש מאיתנו בערעור הפרטני, כי נבטל את הצו ככל שהוא מתייחס למתן אשרה למשיב 3 ונותיר את השאלות העקרוניות שבית המשפט עורר לבירור בדיון המתאים אם וככל שיתעורר.

בתמצית ניתן לומר, כי המשיב 3, בנה של המשיבה 1, שוהה שלא כדין בישראל משנת 2005 והמשיך לשהות בישראל שלא כדין גם לאחר שבקשתו לקבלת מעמד בישראל נדחתה על ידי משרד הפנים. יצויין כי המשיב 3 התחייב בבית המשפט המנהלי עקב דיון בעתירה קודמת כששוחרר ממעצרו, כי אם בקשתו למעמד בישראל תסורב יצא את הארץ ואף טען באותו שלב, כי יש לו לאן לחזור במולדתו מולדובה בה חי אביו. אמו של המשיב היתה שוהה בלתי חוקית בישראל מאז שנת 1997 ואת בקשתה לקבלת מעמד בישראל הגישה בשנת 2006 לאחר שנישאה כאן לאזרח ישראלי.

המשיב 3 הגיש את בקשתו לקבלת מעמד רק בדצמבר 2006, בקשתו נדחתה והוא לא יצא את הארץ בהתאם להתחייבותו, כאמור, בעתירה הקודמת. לאחר שבקשתו סורבה נעצר המשיב 3 כשוהה בלתי חוקי שעה שהיה בלוויית אחיו שנכנס לישראל דרך מצרים ואף הוא שהה כאן שלא כדין. בינתיים האח עזב את ישראל ואילו המשיב 3 הגיש עתירה לבית המשפט המנהלי ופסק הדין באותה עתירה הוא נשוא הערעור שלפנינו.

פסק הדין יצא מתוך ההנחה שהמשיב 3 פנה לוועדה הבינמשרדית הדנה בבקשות חריגות מטעמים הומניטריים והביקורת שנמתחה בו התייחסה לעבודת הוועדה הבינמשרדית, מבלי שבית המשפט היה ער לכך שסירובו של משרד הפנים ליתן לו מעמד לא עלה כלל לדיון בוועדה הבינמשרדית ולא נידון כלל כבקשה מטעמים הומניטריים.

על פי נוהלי משרד הפנים ומדיניותו משך שנים, נדחתה בקשתו של המשיב 3 למעמד בישראל כיוון שמדובר בצעיר, כיום כבן 20, שאין לו זיקה לישראל מלבד העובדה שאמו חיה בישראל ורק לאחרונה קיבלה מעמד ארעי לתקופת המבחן עקב נישואיה לישראלי וזאת לאחר תקופה ממושכת של שהייה שלא כדין. על פי אמות המידה והמדיניות הנקוטה בידי משרד הפנים עניינו של המשיב 3 לא נבחן כמקרה הומניטרי חריג. מדובר בצעיר שנכנס לישראל באשרת תייר לשלושה שבועות ונשאר כאן. קודם לכן חי במולדובה גדל והתחנך בבית סבתו משך 9 שנים, שם חי אביו ושם היו גם אחיו. לאחר שבקשתו לקבלת מעמד סורבה והוא לא יצא מהארץ בהתאם להתחייבותו בפני בית המשפט לענינים מנהליים בעתירה קודמת, לא מצאנו טעם הומניטרי מיוחד שבגינו יש לדון מחדש בבקשתו של המשיב 3 על פי החומר שהוגש למשרד הפנים עד כה. לפיכך אנו מורים כי המשיב 3 יעזוב את ישראל עד ליום 30.12.2009. להבטחת יציאתו מהארץ יפקיד המשיב 3 ערבות על סכום של 10,000 ₪ בלשכת מינהל האוכלוסין וזאת עד ליום 24.10.2009. עם זאת אם יגישו המשיבים באמצעות פרקליטות המדינה תוך 30 ימים מסמכים חדשים להוכחת טיעונים הומניטרים שיש בהם כדי להצדיק מתן מעמד למשיב 3, יבדקו מסמכים אלה לפני המועד שנקבע ליציאתו מהארץ.

בכך מתקבל ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המנהלי בעניינו של המשיב 3. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענינים מנהליים בעניינים העקרוניים, הכלליים, בנסיבות שלא נתבררו עד תום ובהיעדר הליך לקבלת כתב תשובה ולהצגת עמדת המדינה בכל הנוגע לוועדה הבינמשרדית ההומניטרית, מבוטל בזה. הטענות שנוגעות לעניינים המוזכרים בפסק הדין שמורות לעת מתאימה.

אין באמור כדי למנוע תהליך רצוי של בדיקה מחודשת של דרכי עבודת הוועדה הבינמשרדית ההומניטרית ללא קשר לקביעות פסק הדין שמתבטל בזאת; כן מבוטל החיוב בהוצאות.

אין צו להוצאות בערעור זה.

הערעור מתקבל, אפוא, בהתאם לאמור בפסק דיננו זה.