עע"מ 1716/96 הרב יעקב אריה אלתר נ. מנהל מס רכוש

המבקש הוא הבעלים של 23 חלקות קרקע הסמוכות לחוף הים באיזור שפיים ואשר מיועדות לבניית מגורים צמודי קרקע. המשיב קבע את שווי החלקות במסגרת שומת-מס שערך למבקש לשנת 94'. לדעת המבקש, שווי החלקות שנקבע היה מופרז ביותר, ובהתאם - חיובו במס. המבקש הגיש 23 השגות אשר נדחו על ידי המשיב. או אז הגיש המבקש 23 עררים (ערר 9621/94) על קביעת השווי, לועדת הערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א1961-. ביום 28.05.95 החליטה ועדת הערר לדחות את ערריו של המבקש. בתגובה, ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערר לדחות את ערריו על קביעת שווי החלקות.

השופט קמא דחה את הערעור מן הטעם שעל פי סע' 29(ד) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א1961- (להלן: "חוק מס רכוש") ייתכן ערעור על החלטת ועדת ערר אך ורק בבעיה משפטית ואילו ערעורו של המבקש איננו יותר מאשר ויכוח עובדתי עם המשיב בדבר שוויין של החלקות שנישומו. עוד הזכיר שופט קמא בפסק דינו את דברי סגן הנשיא (כתוארו דאז) וינוגרד בע"ש 668/84 שציין כי בשורה של פסקי דין בעבר נקבע כי ועדת הערר היא ועדה של מומחים ומגמת המחוקק היתה להשאיר בידיה את קביעת השווי ואחר קביעתה - אין ולא כלום. שופט קמא קבע כי ועדת הערר התייחסה בהחלטתה לכל טענותיו של המבקש בעררים שהעלה בפניה, ורשאית היתה שלא לקבלן, כמו גם את חוות דעתו של השמאי מטעם המבקש. לאור כל זאת דחה שופט קמא את הערעור. על פסק דינו זה מבוקשת רשות הערעור בבקשה שלפנינו.

לטענת המערער, טעה שופט קמא בקבעו כי הערעור שהוגש בפניו על קביעותיה של ועדת הערר איננו מעלה בעיה משפטית. לטענתו, הנמקותיה של ועדת הערר לקביעותיה העובדתיות היו חסרות במידה כזו בה סוכלה אפשרותו של הנישום לתקוף אותן באופן משפטי. לפיכך, שומה היה על בית משפט קמא לקבוע כי הגבלת אפשרות הערעור על החלטות ועדת הערר לערעור בשאלה משפטית בלבד - מטילה על ועדת הערר חובה מיוחדת לנמק ולפרט את הנימוקים שהביאוה לקביעותיה השונות. משלא עמדה בדרישת הנמקה זו, הפרה חובתה וחרגה מסמכותה ובית המשפט צריך היה לבטל את החלטתה. טעות זו מקימה עילה למתן רשות ערעור באשר היא מעוררת שאלה משפטית כללית והיא - שאלת יכולתו של הנישום להתמודד עם האופן והדרך בהם קובעת ועדת הערר את קביעותיה.

עיינתי עיין היטב בחומר שהוגש לפני ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא. ערעורו של המבקש על קביעות השווי של חלקותיו נדון כבר שלוש פעמים (במסגרת השגה, ערר בפני הועדה וערעור לבית המשפט המחוזי). ועדת הערר התייחסה לטיעונים שהעלה בפניה המערער ואף ציינה אותם בהחלטתה. במסגרת הערכת השווי של חלקותיו של המערער נלקחו בחשבון עסקאות מקרקעין שבוצעו באותו מתחם, חלקן נוגעות לחלקות במצבן של אלה של המערער (חלקות שאינן על קו המים). נלקחו בחשבון גורמים נוספים שציין המערער כגון: המצאות אתר ארכיאולוגי במתחם, זמינות לבניה וכו'. לאור כל זאת, הנני דוחה את טענת המערער כי החלטת הועדה היתה לא-מנומקת במידה הפוגמת אותה מבחינה משפטית, או מכל בחינה אחרת. קביעתו של שופט קמא כי למעשה מדובר בויכוח עובדתי בין המבקש והמשיב בנוגע לשווי חלקותיו של המשיב מקובלת עלי ואינני מוצאת לנכון להתערב בה.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 7,500 ש"ח.