עע"מ 1721/10 מועצה מקומית גני תקווה נ. זאב קופלביץ

לפניי בקשה מטעם המשיבים, להורות על תיקון כתב-הערעור שהוגש בתיק זה. לטענת המשיבים כתב-הערעור נערך במתכונת של סיכומים.

לא ראיתי להיעתר לבקשה. המסגרת הנורמטיבית בנוגע לסוגיית תמצותו של כתב-ערעור נקבעה בהחלטת כבוד הרשם י' מרזל בע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח תל-אביב (לא פורסם, 8.5.2005). בהחלטה זו נפסק, בהתייחס לתקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי ככלל בית-המשפט אינו משמש "עורך-על" של כתבי-הטענות. לבעל-הדין עומדת זכות הטיעון; בידו לקבוע את מסגרת הטיעון, ובידו לנסח ולערוך כרצונו את כתב-הערעור. עם זאת, כך נקבע, זכות הטיעון של בעלי-הדין אינה בלתי-מוגבלת, ויש לאזנה אל-מול אינטרסים חשובים אחרים ובהם: זכותו של בעל-הדין שכנגד להבין את גדר המחלוקת ואת הטיעונים שמפניהם עליו להתגונן; האינטרס בקיום שוויון דיוני ומהותי בין בעלי-הדין; והאינטרס בדבר ניהולו היעיל של ההליך המשפטי, לטובת בעלי-הדין ולמען התפקוד התקין של מערכת השפיטה בכלל. לאור שיקולים אלה, ולאור החשיבות המוקנית לזכות הטיעון של בעלי-הדין ול"ריבונותם" על כתבי טענותיהם, בדרך-כלל בית המשפט לא יורה על מחיקת טענות מכתב הערעור, וייחד את סמכותו בהקשר זה למקרים חריגים שבהם "קיים חשש ממשי לפגיעה באינטרס מוגן של בעלי דין אחרים או בתפקוד המערכת השיפוטית" (עע"מ 4573/08 איזוטופ בע"מ נ' עיריית אשדוד (לא פורסם, 16.7.2008)). עוד נפסק, כי אין לקבוע מסמרות בשאלת היקפו הראוי של כתב-הערעור, וכי שאלה זו תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו הפרטניות (עניין כהן הנ"ל, פס' 6 להחלטה; לדיון ויישום ראו לאחרונה ע"א 2997/10 הוכמן נ' גורדי פרוייקטים (1995) בע"מ (לא פורסם, 2.6.2010)).

ראשית אציין, כי הבקשה לתיקון כתב הערעור הוגשה ביום 15.6.2010 – כשלושה חודשים לאחר הגשת הערעור, וכחודשיים לאחר צאת צו הסיכומים. בכך יש משום טעם לפגם. מכל מקום, לגוף העניין, לאחר שעיינתי בפסק-דינו של בית-המשפט קמא ובכתב-הערעור, לא ראיתי לנכון להורות על תיקונו של כתב-הערעור. ההליך נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי שעסק בשאלה משפטית הנוגעת בדרכי חישוב ארנונה. פסק-הדין משתרע על כ- 14 עמודים. אורכו של כתב-הערעור הוא כ- 17 עמודים. אמת, אפשר כי ניתן היה לנסח את כתב-הערעור בצורה תמציתית יותר, אולם לאור המדיניות הנוהגת בהקשר זה, ובשים לב למהות ההליך ולטענות המועלות בגדרו, איני סבור כי המקרה דנן משתייך למקרים החריגים שבהם מוצדקת התערבותו של בית-המשפט באופן ניסוחו ועריכתו של כתב-הערעור. יודגש, כי לא מצאתי שכתב-הערעור מסורבל ומקשה על הבנת גדר המחלוקת בין הצדדים ועל יכולתם של המשיבים להתגונן מפני הטיעונים המועלים כנגדם. עוד יצוין כי בצו הסיכומים נדרשו שני הצדדים – הן המערערת הן המשיבים – להגיש סיכומים בהיקף של 14 עמודים.

עם זאת, יש ממש בטענה הנוגעת להיקף האסמכתאות שצורפו לכתב-הערעור (במסגרת כרך עב-כרס שהוכתר "תיק מוצגים"). לכתב-הערעור ניתן לצרף את המסמכים המפורטים בתקנה 419 לתקנות. תקנה זו מדברת בעיקר על החלטות של הערכאות הקודמות הנוגעות לעניין. בענייננו, צורפו לכתב-הערעור מסמכים רבים שאינם עונים לקריטריון זה, ואשר מקומם הראוי – ככל שהוצגו לפני בית המשפט המחוזי – בגדרי תיק-המוצגים שיתלווה לכתב-הסיכומים (ראו תקנות 438-437 לתקנות; עניין איזוטופ הנ"ל, פס' 7 להחלטה; ע"א 9785/07 פלד נ' כהן-פיתוח-דרעד שותפות מוגבלת רשומה (לא פורסם, 26.2.2008)).

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב הערעור, אולם מורה למזכירות להחזיר למערערת את "תיק המוצגים" שצורף לכתב הערעור. המערערת תצרף לכתב הערעור, תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, אך ורק מסמכים אשר מקיימים את הוראת תקנה 419 לתקנות. תיק המוצגים יוגש בהתאם להוראות שנכללו בצו הסיכומים. לאור התוצאה שאליה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו בהליך שלפניי.