עע"מ 1753/13 עמותת תושבים למען מווה צדק נ. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה,

בקשה לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט, בגדרה התבקש לכוף במאסר או בקנס את ביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 20.2.2014, וכן ליתן "צו ביניים" המונע את המשך העבודות המבוצעות "במתחם", שלא על פי תכנית מאושרת כדין. הבקשה הוגשה על ידי המשיב מס' 11 בעע"מ 1753/13, הוא המערער מס' 1 בעע"מ 2682/13.

הרקע הדרוש לעניין

1.

תחילת ההליכים בשתי עתירות שנדונו במאוחד, שהגישו המערערים – עמותה המייצגת את תושבי שכונת נווה צדק ובעלי בתים ומגרשים ברחובות ברנט וולוז'ין בשכונת נווה צדק (ובכללם המבקש) – לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו. בעתירות תקפו המערערים החלטה של הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל-אביב (להלן: הוועדה המחוזית ), שעניינה אישור תכנית תא/3501 (להלן: התכנית ). מדובר בתכנית שחלה על האזור הדרום-מערבי של שכונת נווה צדק ועל שכונת נווה שלום בתל אביב. עיקרי התכנית הם שינוי ייעודי קרקע מאזור לתכנון בעתיד למגורים, מסחר, תיירות, שימור, מוסדות ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים ודרך מוצעת. במסגרת החלטתה, דחתה הוועדה המחוזית את בקשת המערערים להרחיב את גבולות התכנית, כך שתכלול גם את הרחובות שבהם מצויים בתיהם. הוועדה המחוזית נימקה את החלטתה בכך שראוי כי תכנון רחובות אלו ייעשה בראיה תכנונית רחבה יותר, שתתייחס למבנים הראויים לשימור בהם, לממשק שלהם עם מתחם "התחנה" ורק לאחר שיתברר היכן תעבור "דרך שלבים" המתוכננת כעורק תחבורה ראשי. במקביל, הורתה הוועדה המחוזית לוועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו (להלן: הוועדה המקומית ) להגיש תכנית נפרדת שתכלול את הרחובות הנ"ל בתוך שנה מיום ההחלטה.

2.

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (השופטת א' קובו ) דחה את העתירות והחליט שלא להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית. בתמצית, נפסק כי החלטת הוועדה המחוזית היא סבירה ועניינית וניתנה לאחר שניתנה זכות טיעון רחבה למערערים. נקבע, בין היתר, כי ההחלטה שלא לכלול את מקרקעי המערערים בתכנית נבעה מחוסר ודאות באשר לתוואי הדרך המתוכננת שתעבור בסמוך לרחובות אלו, ומתוך הבנה שהכללת דרך זו בתכנית תביא לעיכוב משמעותי בביצועה.

3.

המערערים השיגו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת

שני ערעורים נפרדים שאוחדו. המבקש בבקשה דנן היה המשיב מס' 11 בעע"מ 1753/13 והמערער מס' 1 בעע"מ 2682/13. בין היתר, טענו המערערים כי היה מקום לכלול בתכנית תא/3501 גם את הרחובות שבהם מצויים בתיהם ומגרשיהם. נטען כי אין כל הצדקה תכנונית להחרגת הרחובות מהתכנית, כי יש בכך משום פגיעה קניינית במערערים וכי הנימוק לאי-הכללת הרחובות בתכנית – סמיכותם לדרך "שלבים" המתוכננת – מהווה שיקול זר שלא היה מקום להתחשב בו. עוד נטען כי הוראת הוועדה המחוזית כי הוועדה המקומית תקדם תכנית נפרדת בעניינם של המערערים בתוך שנה, לא התמלאה גם כעבור שלוש שנים ולכן אין מנוס מלתקן את תכנית תא/3501.

4.

הדיון בערעורים התקיים ביום 20.2.2014. בתום הדיון, ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, שלפיו יימחקו הערעורים ללא צו להוצאות, בכפוף לכך ש" עד חודש נובמבר 2014 תובא תוכנית במסגרתה מצויים הרחובות ברנט ווולוז'ין (הקרויה 'תכנית מנשיה') לדיון בוועדה המקומית. עד לאותו מועד יוחלט על מיקומו של 'ציר שלבים'. אם יוחלט שהציר לא יעבור ברחוב ברנט, תוכן תוכנית נפרדת לרחובות נושא העתירה " (פסקה 1 לפסק הדין). עוד נקבע בפסק הדין כי הוועדה תעניק היתרי שיפוץ מבלי שתדרוש מהמערערים להתחייב שלא לתבוע בעתיד את הוועדה המקומית או את עיריית תל אביב, ככל שבמסגרת התוכנית העדכנית ייקבע כי יש להפקיע את המקרקעין שבבעלות המערערים או להרוס בניה שבוצעה עליהם. בנוסף, בפסק הדין הופחת סכום ההוצאות שנפסק לחובת המערערים בבית המשפט המחוזי, גם זאת בהסכמת הצדדים.

5.

בקשתו של המבקש לפי פקודת בזיון בית משפט סבה סביב ביצועו של פסק דין זה. יובהר כי היא הוגשה על ידי המבקש לבדו ולא על ידי כל המערערים בהליך. המבקש טוען כי למרות שחלפו חודשים מהמועד שבו צריכות היו המשיבות להגיש את התכנית, הדבר לא נעשה, חרף פניות חוזרות מצידו, שלא זכו להתייחסות. עוד נטען כי המשיבות מבצעות "בקרן הרחובות ברנט שבזי ובמתחם נשוא תיק זה" עבודות של סלילת כבישים ושבילים ופיתוח גינות ציבוריות "באופן פיראטי ובהיעדר תב"ע מאושרת כדין", פעולות המהווה ביזוי נוסף וחמור של פסק הדין. לצד בקשת הבזיון, התבקש "צו ביניים" שעניינו עצירת ביצוע העבודות הנ"ל.

6.

המשיבים 2-1, יו"ר הוועדה המחוזית והוועדה המחוזית, טוענים כי הבקשה אינה רלוונטית בהתייחס אליהם ויש למחוק אותם כצד להליך. נטען כי פסק הדין הטיל את החובה לקדם ולדון בתכנית על הוועדה המקומית.

7.

המשיבות 4-3, הוועדה המקומית ועיריית תל-אביב-יפו, טוענות כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, מתוך אינטרס אישי של המבקש. לטענתן, פסק הדין קוים והמקרה הנוכחי אינו מצדיק נקיטה בהליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית משפט. נטען כי בהתאם לפסק הדין, תכנית מנשיה הובאה לדיון לפני הוועדה המקומית . בישיבה מיום 12.11.2014 החליטה הוועדה המקומית כי כביש "שלבים" לא יעבור ברחוב ברנט אלא דרום מערבית לחומה, ולפיכך אין מניעה לקדם תכנית נפרדת לרחובות וילוז'ין וברנט או לקדם תכנון עבור רחובות אלו במסגרת תכנית מנשיה. נטען כי הוועדה עושה כל שלאל ידה כדי לקדם את תכנית מנשיה, אולם בשל תהליכים תכנוניים מורכבים בסביבה המקיפה את התכנית, ומאחר ש טרם ידוע מיקומו הסופי של ציר "שלבים", אישור התכנית מתעכב. ברם, בהחלטה צוין כי אין בכך כדי למנוע מכל המעוניין לקדם תכנית נפרדת למתחם הנדון, או לחלופין להמתין לאישור תכנית מנשיה. המשיבות מוסיפות כי פסק הדין לא הטיל על הוועדה המקומית את הכנת התכנית הנפרדת לרחובות הנדונים, אלא אך היה מוטל עליה להבהיר את המצב התכנוני בנוגע למיקום כביש "שלבים" עד לחודש נובמבר 2014 במסגרת קידום תכנית מנשיה, כפי שנעשה. כמו כן, נטען כי בניגוד לנטען על ידי המבקש, קוימה עמו פגישה במשרדי העירייה, במסגרתה הציע תכנית נפרדת למקרקעין שבבעלותו, אך בקשתו סורבה משום שהיא כללה גם מקרקעין של העיירה.

עוד מדווחות המשיבות 4-3, בהתייחס לבקשה לצו ביניים להפסקת העבודות המבוצעות במתחם, כי ביום 5.7.2015 פינה המבקש מגרש ברחוב ברנט המצוי בבעלות העירייה, שאליו פלש בשנת 1997. זאת, בהתאם לפסק דין של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שבו התקבלה תביעת העירייה לסילוק ידו. לאחר הפינוי, החלה העירייה לבצע עבודות במגרש על מנת להשמישו כגינה ציבורית לטובת הציבור, בהתאם לסמכויותיה בדין. המשיבות טוענות כי לא ברור מדוע המבקש מתנגד להקמת הגינה. הן מניחות כי הבקשה דנן קשורה להליכי הפינוי ביחס לחלק מהשטחים שעליהם מתוכננת הקמת הגינה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינו בבקשה ובתגובות לה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, הליך לפי פקודת בזיון בית משפט הוא "הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו" [ ראו:

רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49, 58 (2004) (להלן: עניין שרבט ); ראו גם: בג"ץ 1067/08 עמותת "נוער כהלכה" נ' משרד החינוך , פסקה 14 (17.5.2010)]. עוד נפסק כי הליך בזיון מטרתו, בראש ובראשונה, להביא לאכיפתה של החלטה שיפוטית במצב צופה פני עתיד (עניין שרבט , בעמ' 60). זאת ועוד, פסק הדין או הצו שאכיפתו מתבקשת, צריך להיות ברור וחד-משמעי: "אין אוכפים מכוח פקודת בזיון בית משפט אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד" [ראו למשל: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק , פ"ד נג(3) 337, 348 (1999)].

9.

ראשית, נציין כי צודקים המשיבים 2-1 בטענה שפסק הדין לא הטיל עליהם כל חובה, וכי הלכה למעשה, בקשת הבזיון כלל אינה מופנית נגדם.

10.

אשר למשיבות 4-3, מתגובתן ומהנספחים שצורפו לה עולה כי בהתאם לפסק הדין, הובאה תכנית מנשיה לדיון לפני הוועדה המקומית עד לחודש נובמבר 2014. עוד עולה כי במועד זה הובהר כי ציר "שלבים" לא יעבור ברחובות ברנט וולוזי'ן. בנסיבות אלה, מורה פסק הדין כי תוכן תכנית נפרדת ביחס לרחובות הנדונים, וזאת בלי שנקבעה מסגרת זמנים להכנתה של תכנית כאמור. המשיבות 4-3 מדווחות כי הן שוקדות על קידומה של תכנית מנשיה, שבמסגרתה נכללים הרחובות ברנט וולוז'ין, אך בשל קשיים כאלו ואחרים הדבר אורך זמן ממושך. עוד הן מציינות כי אין בכך כדי למנוע מכל המעוניין לקדם תכנית נפרדת למתחם המדובר. משאלה הם פני הדברים, הרי שלא ניתן לקבל את טענת המבקש כי מאז ניתן פסק הדין לא נעשה דבר, וכי המשיבות מפרות את החיוב שהוטל עליהן בפסק הדין. יחד עם זאת, מובן כי על הוועדה המקומית להאיץ ככל הניתן את קידומה של תכנית מנשיה וליתן מענה למצב התכנוני המורכב שנוצר ביחס לרחובות ברנט ווילוז'ין בשכונת נווה צדק.

11.

נוסיף כי טענות המבקש לפיהן ב"מתחם" נעשות עבודות של סלילת כבישים ופיתוח גינות ציבוריות ללא תב"ע מאושרת, וכי מדובר בביזוי נוסף של פסק הדין, הועלו בצורה סתמית, בלי שסופקו פרטים והסברים נחוצים בעניין. כך למשל, לא הסביר המבקש מדוע, לשיטתו, מדובר בעבודות המבוצעות בניגוד לחוק ובניגוד לפסק הדין שניתן בהליך דנן. על כל פנים, תגובת המשיבות 4-3 הניחה דעתנו כי מדובר בעבודות המצויות בגדר סמכותן וכי אין בכך משום ביזוי של פסק הדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות בסך של 3,000 ש"ח לטובת המשיבות 4-3.