עע"מ 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ. שלום שגיא

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו מיום 3.2.2010 (כב' סגן הנשיא ד"ר ע' מודריק), בו חויבה המבקשת (להלן גם: הלשכה או לשכת עורכי-הדין ) להסמיך את המשיב כעורך-דין בהקדם האפשרי.

1.

המשיב סיים את לימודי המשפטים ובחודש ספטמבר 2007 סיים את התמחותו ועמד בהצלחה בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין. אולם, הלשכה סירבה לקבל את המשיב לשורותיה עקב תלונה שהוגשה נגדו בעניין מעשים שביצע בכספי חברות שהועסק בהן כחשב, תלונה אשר התבררה אותה עת בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת הליכי כינוס הנכסים של חברות אלו. המשיב הגיש לבית משפט קמא עתירה נגד החלטה זו, ובמהלך בירור העתירה נערך דיון נוסף בעניינו במוסדות הלשכה והוחלט שלא להסמיכו ולהמתין להכרעת בית המשפט המחוזי בחיפה. תוך כדי הדיון בעתירה ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בה נקבע כי המשיב נטל מכספי החברה והוא חויב להחזיר לקופת הכינוס סך של כ-4.4 מיליון ₪.

2.

לאחר הינתן החלטה זו ניתן ביום 3.2.2010 פסק דינו של בית משפט קמא אשר קיבל את עתירת המשיב בקובעו כי הימנעות מקבלת מועמד לשורות לשכת עורכי הדין צריכה לבסס עצמה על "ראיות ברורות, משכנעות וחד-משמעיות" וכי אין די לשם כך ברמת ההוכחה הנוהגת במשפט האזרחי אשר הספיקה לבית המשפט המחוזי לשם חיוב המשיב בהשבת כספים. עוד נקבע כי החקירה הפלילית שנפתחה נגד המשיב לפני כשנתיים טרם נסתיימה ואף היא אינה מצדיקה את החלטת הלשכה. על כן הורה בית משפט קמא ללשכה להסמיך את המשיב כעורך-דין בהקדם האפשרי.

להשלמת התמונה יצוין כי המשיב הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 7502/08), וביום 16.2.2010 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים באותו הליך לפיה יידחה הערעור, המשיב יעביר לכונס הנכסים את הכספים שהפריש לקופות הגמל (מעבר למה שכבר נגבה ממנו) ולכונס לא תהיינה תביעות נוספות.

3.

ביום 3.3.2010 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, ועימו הבקשה שבכאן לעיכוב ביצועו ולשמיעת הערעור בהקדם. לטענת המבקשת סיכויי הערעור גבוהים, מה גם שההחלטה עליה נסבה העתירה הייתה לעכב

את קבלת המשיב כחבר הלשכה עד להכרעה בתלונה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, אך פסק דינו של בית משפט קמא לא איפשר לה למעשה לשקול לגופם של דברים את בקשת המשיב להתקבל כחבר הלשכה. המבקשת מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי יש לאפשר לה לשקול את דבר קבלתו של המשיב נוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שהפך חלוט, וכן נוכח העובדה שהפרקליטות שוקלת עתה האם להגיש כתב אישום נגד המשיב. עוד טוענת המבקשת כי ככל שהמשיב יוסמך כעורך דין טרם שניתנה לה הזדמנות להחליט האם לקבלו לשורותיה, הרי שאף אם יתקבל ערעורה לא תהא דרך לבטל את חברותו בלשכה.

4.

המשיב, מצידו, טוען כי מזה שנתיים ויותר מסרבת המבקשת להסמיכו כעורך-דין, תוך פגיעה בזכותו החוקתית לחופש העיסוק ופגיעה כלכלית קשה בו. לטענת המשיב המבקשת לא הצביעה על סיכוי ממשי לזכות בערעורה ואין כל בסיס לטענה כאילו נדרש לה פרק זמן נוסף על מנת לקבוע מהי עמדתה לגבי קבלתו לשורותיה. המשיב טוען כי פסק-הדין שניתן בע"א 7052/08 תומך במסקנה כי סיכויי ערעורה של המבקשת נמוכים והוא מוסיף וטוען כי במהלך הדיון בערעור הציע לו בית המשפט לקבל את הפשרה מתוך מטרה שיתאפשר לו לשמש כעורך דין, ועל כך הוא נסמך. לבסוף טוען המשיב כי ככל שיתקבל ערעורה של המבקשת לא יהיה כל קושי להשיב את המצב לקדמותו ולהורות, למשל, על ביטול הסמכתו כעורך דין.

5.

דין הבקשה להתקבל.

בלא לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי המבקשת מעלה בערעורה טענות נכבדות וכי סיכויי הערעור שקולים. אומנם צודק המשיב בטענתו כי ניתן יהיה "להשיב את המצב לקדמותו" אם יבוצע פסק הדין והוא יוסמך כעורך דין אך הערעור יתקבל וזאת על דרך של ביטול ההסמכה. אולם מהלך כזה נראה בעיניי בלתי רצוי ודומני כי יש מקום להבדיל מבחינת נראות הדברים וכבוד המקצוע בין "החזרת המצב לקדמותו" בעניין סכומים שנפסקו ושולמו לבין ביטול הסמכתו של המשיב כעורך דין אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יתקבל לבסוף.

6.

סיכומו של דבר - נוכח סיכוייו השקולים של הערעור ונוכח הבעייתיות המתעוררת בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן בכל הנוגע ל"השבת המצב לקדמותו", אני נעתרת לבקשה ומורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כמבוקש. יחד עם זאת, מן הראוי להחיש בנסיבות העניין את שמיעת הערעור והמזכירות על כן תקבע את הדיון בו בתוך חודשיים ימים.

אין צו להוצאות בבקשה.