עע"מ 1761/12 ועד ההורים של היישובים בנימינה וגבעת עדה ו - 47 אח נ. ראש המ

1.

בקשה למתן צו ביניים לפיו יחדלו פקחי המשיבה 2 או מי מטעמם למנוע מתלמידים להשתמש בהסעות לבית הספר; ובקשה להורות על קיום דיון מוקדם בערעור בשל הצורך בהסדרת הסוגיה לקראת שנת הלימודים הבאה.

2.

המבקשים הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (עת"ם 5615-11-11) לכוף על המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה ועל משרד החינוך לממן באופן מלא הסעות לבית הספר המשמש לחטיבת ביניים וחטיבה עליונה – בית הספר "אורט בנימינה". בית משפט קמא דחה את העתירה, ובתוך כך דחה את טענות המבקשים לפיהן התלמידים זכאים למימון מלא של ההסעות לבית הספר מכוח הזכות לחינוך חינם, כקבוע בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949; מכוחן של תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959; מכוח חוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2007 – חוזר בדבר הסעות תלמידים ועובדי הוראה למוסדות חינוך רשמיים וההנחיות שהוצאו בעקבותיו. כמו כן קבע בית משפט קמא כי הוא אינו מוצא כל פסול בכך שפקחי הרשות מונעים מתלמידים שלא הסדירו את התשלום, את הנסיעה באוטובוסים הממומנים על ידי הרשות. מכאן הערעור והבקשה נושא הליך זה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבים 1 ו-2 אני סבור כי דין הבקשה להידחות. כידוע, סעד זמני לתקופת הערעור יינתן "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ועל המבקש סעד זמני מוטל הנטל להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 4085/09 עאסי נ' פקיד שומה צפת (ניתנה ביום 14.7.2009)).

4.

אשר למאזן הנוחות, הבקשה שלפניי היא שלא למנוע מתלמידים שלא שילמו להשתמש בהסעות לבית הספר שמארגנת המשיבה 2. המבקשים טוענים כי מבחינה עקרונית אין להשית עליהם תשלום זה, אך הם אינם טוענים כי הם מתקשים לשאת בו. מכל מקום, ככל שישנו קושי כזה, קיימת ועדת הנחות, המעניקה הנחות בשיעור של 40-70 אחוזים מהתשלום הנדרש. קיימת אפוא להורי התלמידים אפשרות להסדיר את התשלום עבור ההסעות, ובכך למנוע מילדיהם את הנסיעה בתחבורה ציבורית תוך סיכון חיי אדם, לטענתם. על כן, ענייננו בסופו של דבר, בעניין כספי.

5.

ככלל, במצבים כאלה לא ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני מאחר שלרוב אין מדובר בנזק בלתי הפיך, כאשר קיימים מספר חריגים לעניין זה (פסקה 6 להחלטתו של השופט עמית בעע"ם 8810/10 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' המועצה האזורית תמר (ניתנה ביום 17.3.2011) והאסמכתאות שם). לא שוכנעתי כי למבקשים יגרם נזק בלתי הפיך או כי לא ניתן יהיה להשיב את מצב הדברים לקדמותו, אם לא ינתן הסעד הזמני ובסופו של דבר יתקבל הערעור. כמו כן, ברשות מקומית עסקינן ויש להניח כי תוכל להשיב למבקשים את כספם ככל שיידרש. המשיבים 1 ו-2 ציינו בתגובתם כי ככל שבית המשפט יקבע כי חיוב ההורים בתשלום נעשה שלא כדין, אזי יושב התשלום לכל ההורים ששילמו, ולא רק למערערים. למסקנה זו בדבר מאזן הנוחות משקל רב בבחינת הבקשה, ועל כן אין צורך להמשיך ולהידרש לסיכויי הערעור (ע"א 8150/11 חב' ש.י סימון אחזקות בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ אשדוד (ניתנה ביום 4.4.2012)). יצוין בשולי הדברים כי נראה שהמבקשים בעצמם אינם עומדים עוד בתוקף על בקשתם, לאור הבקשה להסדר דיוני שהוגשה מטעמם ביום 3.5.2012, לפיה "הסכימו המערערים לחזור מבקשתם למתן צו ביניים, כל עוד יתקיים דיון מהיר בערעור".

6.

החלטתי אפוא לדחות את הבקשה למתן צו ביניים. במידת האפשר יקבע התיק לדיון לפני הפגרה, אך זאת במגבלות אילוצי יומן בית המשפט, כי ביחס לתיקים רבים אחרים שממתינים לתורם, אין הצדקה למתן קדימות דווקא לתיק זה.