פרטי ההליך
6בבית המשפט
העליון
עע"ם
1774/11 - א'
בפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
מ. מגן אינטרנשיונל יזמות והשקעות בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית רמת גן
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עת"מ
46635-03-10 שניתן ביום 10.2.2011 על ידי כבוד השופטת מ' רובינשטיין
בשם המבקשת:
עו"ד פרופ' ביין ושות'
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע.
1.
בין המבקשת לעיריית רמת גן נחתם בשנת 1997 הסכם מכר, לפיו תרכוש המבקשת מהעירייה שטח בבעלותה בתמורה ל-25 מליון ₪ והיטלי השבחה. עוד נאמר בהסכם, כי הועדה המקומית תכין תוכנית להגדלת אחוזי הבניה והמבקשת תחויב בהיטלי השבחה בגינה. בין הצדדים התגלעו מחלוקות בנוגע להסכם המכר ולענייננו די שנציין כי הצדדים הגיעו להסכם לפיו מחצית מסכום של 8 מיליון ₪ ששילמה המבקשת לעירייה ייזקף על חשבון ההיטל, כך שעד ליום 31.1.10 תשלם המבקשת את יתרת החובה בגין ההיטל (שעמד על 14,578,446 ₪) בניכוי 4,000,000 ₪ (להלן: הסכם הפשרה ). כנגד יתרת החוב הפקידה המבקשת ערבות בנקאית בסך 6,754,144 ₪.
2.
המבקשת לא עמדה בתשלום והעירייה ביקשה לחלט את הערבות. המבקשת עתרה
ל בית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטת העירייה שלא לייחס את מלוא סך 8 מיליון ₪ בגין היטל ההשבחה, בין היתר, בטענה כי הסכם הפשרה נחתם תחת כפייה ואילוץ. בפסק דינו מיום 10.2.11 דחה בית המשפט
(כב' סגן הנשיא השופטת מיכל רובינשטיין ) את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, באשר העתירה נסבה על אי חוקיות הסכם הפשרה ופגמים בכריתתו ומדובר בתביעה בתחום דיני החוזים שאינה בסמכות בית המשפט
לעניינים מינהליים.
3.
בעקבות פסק הדין הגישה המבקשת "בקשה בהולה" ל בית המשפט המחוזי, במסגרתה התבקש בית המשפט
להורות על העברת הדיון ל בית המשפט המוסמך ולחלופין להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין תוך הותרת עיכוב ביצוע מימוש הערבות עד להגשת ערעור על פסק הדין. בהחלטה מיום 27.2.11 דחה בית המשפט
המחוזי (כב' השופטת אסתר קובו ) את הבקשה כדלהלן: "לאור פסק הדין שניתן בעתירה ביום 10.2.11 ולאור התגובה לבקשת העותרת שהומצאה לבימ"ש ומהנימוקים הכלולים בה, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת הן מטעמי מאזן הנוחות, והן מטעמים לגופו של עניין וסיכויי הערעור אם יוגש".
4.
המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ובד בבד נתבקש במעמד צד אחד עיכוב ביצוע לגבי מימוש הערבות הבנקאית. בבקשה נטען כי הסמכות העניינית לדון בעתירה נתונה ל בית המשפט לעניינים מינהליים הואיל והטענות מופנות נגד החלטה בלתי חוקית של גוף מינהלי ופגמים בהתנהלות תקינה של הרשות. הסכם הפשרה עליו חתמה המבקשת לוקה באי חוקיות, מרמה, חוסר תום לב והפרה של הגינות שלטונית, והוא נכפה על המבקשת למרות שאין לעירייה זכות חוקית לעשות כן. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, באשר חילוט הערבות עלול לגרום לה לנזק כלכלי בלתי הפיך ולסכן את פעילותה העסקית, וכי אין מדובר בהכרח בערבות אוטונומית.
5.
אומר בקצרה כי איני מוצא להיעתר לבקשה מהטעם שסיכויי הערעור נמוכים עד מאוד, אם לא קלושים, באשר על פניו צדק בית משפט קמא בפסק דינו. המדובר בסכסוך אזרחי הנוגע להסכם הפשרה בין הצדדים, הן לגבי עילת הביטול הנטענת (כפייה) והן לגבי השאלה המשפטית לעניין זקיפת הסכומים ששולמו על פי סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. המבקשת עצמה ציינה בעתירה המינהלית מספר פסקי דין שעניינם כפייה ואילוץ ותביעות השבה, שנדונו במערכת בתי המשפט האזרחית ולא ב בית המשפט לעניינים מינהליים. אכן, וכפי שציינה המבקשת עצמה הן בעתירתה והן בערעור, הסמכות הולכת אחר הסעד, אך גם הסעדים המבוקשים ברישא לעתירה הם סעדים "אזרחיים" שבסמכות בית המשפט המחוזי (הסעדים שנתבקשו הם כלהלן: להורות כי יש לראות את התשלום בסך 8 מליון ₪ כנזקף כולו לצורך היטל ההשבחה; כי בהינתן האמור לא קיים חוב בגין היטל השבחה; להורות להימנע ממימוש הערבות הבנקאית ולהורות על השבתה).
6.
בנסיבות אלה, ובמקום לפנות לערכאת הערעור לאחר שפסק הדין ניתן כבר ביום 11.2.2011, טוב הייתה עושה המבקשת אילו הייתה מזדרזת להגיש תובענה ב בית המשפט המוסמך במקום להגיש ערעור זה ובקשה זו המוגשת לכאורה "בדקה ה-90" (המבקשת עצמה עתרה כסעד חלופי להעברת הדיון ל בית המשפט
המוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).
אשר על כן, אני דוחה הבקשה אף ללא צורך בתגובת המשיבה. מאחר שלא הוגשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ל' באדר א' התשע"א
(6.3.2011).
ש ו פ ט