פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
1922/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. ועד מקומי
בוסתן הגליל
2. המועצה האזורית מטה אשר
נ ג ד
המשיבים:
1. דורון
אפרתי
2. אורנה אפרתי
3. מאיר גיטליס
4. רחל גיטליס
5. יצחק חסידוב
6. דינה חסידוב
7. איתן אדלר
8. מדינת ישראל - משרד הפנים מנהל מחוז צפון, הלשכה לשלטון
בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין
בשם המבקשים: עו"ד אייל
בוקובזה
בשם המשיבים: עו"ד רון
אביב
החלטה
1.במסגרת ערעור שהגישו המבקשים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט י' דר) בעת"מ 1390/05 מיום 19.1.06, הוגשה הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן פסק-דין בערעור.
2.המשיבים הגישו לבית-המשפט המחוזי בחיפה עתירה מנהלית כנגד הועד המקומי בוסתן הגליל (להלן: המבקש) וכנגד המועצה האזורית מטה אשר (להלן: המבקשת), בה טענו, כי התשלומים שהוגדרו כ"אגרת חינוך, תרבות ופנאי" וכן "אגרת חזות היישוב/תחזוקה" (להלן: האגרות) הוטלו ללא סמכות וכי סכום הארנונה הנגבה מהם מחושב בדרך פגומה, שכן נקבעה "תקרה" לגודלו של נכס לצורך ארנונה בשיעור 220 מ"ר ובכך זוכים בעלי הנכסים ששטחם גדול יותר, בהקלה בתשלום הארנונה.
3.בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט י' דר) קיבל, ביום 19.1.06, את העתירה והורה על בטלות האגרות שהטיל המבקש מעבר לארנונה.
4.על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית-משפט זה ובמסגרתו הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין, וזאת עד למתן פסק-דין בערעור. את בקשתם סומכים המבקשים על שתיים: ראשית, הם טוענים, כי סיכוייהם להצליח בערעור טובים. שנית, אם הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ייגרם להם נזק קשה. לטענתם, חששם העיקרי הינו עצירת אספקת השירותים החיוניים בתחומי יישובי המבקשת בעקבות אי תשלום ארנונת מועצה ו/או מיסי הועדים המקומיים בשנת 2006. כתוצאה מכך, לטענתם, יפגעו אישית תושבי היישובים שבתחומי המבקשת ובעיקר התושבים ששילמו את מיסיהם לשנת 2006, שכן לא יזכו לשירותים מוניציפאליים אותם מחויבים המבקשים לספק, בשל העדר מקור תקציבי.
מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע ומבקשים לדחותה. לטענתם, סיכויי הערעור נמוכים, שכן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי קבע קביעות עובדתיות מרכזיות וחד-משמעיות, לפיהן האגרות הוטלו שלא בסמכות ושלא כדין.
דיון
5.לאחר עיון בבקשה, בטענות הצדדים ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
6.הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403).
7.באשר לעניינם של המבקשים - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבים בעיכוב ביצוע פסק-הדין לבין הנזק שייגרם למבקשים אם לא יעוכב פסק-הדין וימשיך המבקש לגבות את האגרות, ידם של המשיבים על העליונה. שכן, בית-המשפט המחוזי קבע פוזיטיבית בפסק-דינו, כי האגרות שהוטלו על המשיבים הוטלו שלא כדין. נראה, כי טענותיהם של המבקשים מסתמכים בעיקרם על ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי וכידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר עיינה במסמכים ושמעה את העדים, אלא אך ורק במקרים חריגים (ראו ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל , פ"ד נב(2) 582). אשר למאזן הנוחות, אני סבור, שהמבקשים לא הוכיחו, כי למרות שמדובר בהטלת תשלום אגרות, ייגרם להם נזק בלתי הפיך מביצועו המיידי של פסק-הדין. מטעמים אלה כולם, לא מצאתי עילה, המצדיקה עיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן פסק-הדין בערעור.
אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב בסיוון תשס"ו
(8.6.06).
ש
ו פ ט