עע"מ 1935/13 אמה אלפונסו נ. משרד הפנים

1.

מונחת לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על משרד הפנים לנקוט הליכי הרחקה ומשמורת כלפי המבקשים עד להכרעה בערעור אותו הגישו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בעת"מ 56086-10-12 (כב' השופט י' נועם ), לפיו נדחתה בקשתם לקבלת אישור ישיבה בישראל מטעמים הומניטאריים.

2.

המבקשת הינה אזרחית הפיליפינים שעסקה בענף הסיעוד מאז נכנסה לארץ בשנת 2004. רישיון הישיבה ברשותה היה בתוקף עד ליום 23.04.10 ומאז שוהה היא בישראל ללא אשרה. המבקש הוא אזרח טורקיה שנכנס לארץ לראשונה בשנת 2000 עם אשרת עובד בענף הבנייה שתוקפה עד תחילת שנת 2006. המבקש יצא מהארץ ביום 06.08.06 לאחר שנעצר והוצא לו צו הרחקה. בתאריך 09.11.08 הסתנן המבקש לישראל ופנה ליחידה למבקשי מקלט מדיני. המבקש החזיק באשרת מבקש מקלט עד סוף שנת 2011 אז נדחתה בקשתו למקלט מדיני, ומאז שוהה הוא ללא אשרה בישראל. המבקשים הכירו זה את זו בישראל בשנת 2005, עד מהרה התפתח ביניהם קשר זוגי ובשנת 2010 נולד להם ילד משותף.

ביום 25.10.11 הגישו המבקשים בקשה למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. בבקשה נטען כי המבקשים אינם יכולים לצאת מישראל בלא לפרק את התא המשפחתי, שכן המבקשת אינה מוכנה להגר לטורקיה שהינה מדינה מוסלמית ואילו המבקש אינו מוכן להגר לפיליפינים - מדינה נוצרית. בחודש פברואר בשנת 2012 ניתנה החלטת ראש דסק צפון במשרד הפנים לפיה בקשת המבקשים נדחית על הסף משני טעמים: האחד, בני הזוג לא הוכיחו כי ניסו לבקש מעמד לבן הזוג במדינות האזרחות שלהם; השני, כי בקשתם אינה מעוררת טעם הומניטארי שמצדיק להביאה לפני הוועדה הבין-משרדית. המבקשים הגישו ערר על החלטת ראש הדסק לוועדת ההשגה לזרים. בקשתם להביא את העניין לפני הוועדה הבין-משרדית נדחתה, בין השאר, מאחר שדרישתם למתן מעמד על בסיס לידת ילדם בישראל אינה תואמת את מדיניות שר הפנים, נהליו או הפסיקה. כמו כן, אין טעמים הומניטאריים בטענתם לפיה המבקשים אינם מוכנים להגר זה למדינתו של זה.

המבקשים הגישו ערעור על החלטת וועדת ההשגה לזרים לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. בפסק דינו מיום 24.01.13 קבע בית המשפט כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת יו"ר וועדת ההשגה לזרים שכן הבקשה אינה מגלה על פניה כל עילה הומניטארית למתן מעמד בישראל. לעותרים ניתנה ארכה עד ליום 10.2.13 להסדיר את יציאתם מתחומי המדינה.

3.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, ולצידו הבקשה למתן צו מניעה זמני שמונחת לפניי. המבקשים טוענים כי החלטות ראש הדסק שלא להעביר את בחינת בקשתם לוועדה הבין-משרדית תגרום נזק בלתי הפיך לתא המשפחתי שיפורק ולבנם הקטין – אשר נולד בארץ ישראל והחיים בה הם היחידים שהוא מכיר. הותרת ההחלטה על כנה תפגע בטובת הקטין, אשר עלול לגדול במשפחה חד הורית. כמו כן, נקיטת הליכי הרחקה ומשמורת טרם בירור הערעור תסכל את מתן הסעד המבוקש בו, ככל שיתקבל. לעמדת המבקשים, אלו מהווים נסיבות הומניטאריות של ממש, ולכן סיכויי הערעור גבוהים. עוד גורסים המבקשים כי החלטת ראש דסק צפון שרירותית בשל היעדר קריטריונים מנחים לגבי הטעמים ההומניטאריים שיצדיקו מתן מעמד בישראל.

4.

כלל נקוט הוא מלפנינו כי לשם מתן סעד זמני בערעור על המבקש להוכיח כי סיכוייו של הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. אלה שני השיקולים המנחים, ועצמתו של האחד עשויה להשפיע על העצמה הנדרשת מהאחר.

בבסיס הערעור שהגישו המבקשים מצוי שיקול דעתו של ראש הדסק צפון ברשות האוכלוסין וההגירה שהחליט כי עניינם אינו מעלה טעם הומניטארי המצדיק הבאתו לדיון בוועדה הבין-משרדית. לטענת המבקשים, שגה ראש הדסק כשדחה את בקשתם לקבל מעמד הומניטארי על בסיס מצבם בו רק ישיבה בישראל תמנע את פירוק התא המשפחתי. ראש הדסק מצא כי מצב זה אינו הכרח המציאות, אלא נובע מאי רצונם של המבקשים להגר זה למדינתו של זו. נימוק זה נדחה בכל שלושת גלגוליה של הבקשה: על-ידי ראש דסק צפון, וועדת ההשגה לזרים במרחב ירושלים, ובית המשפט לעניינים מנהליים. וועדת ההשגה הדגישה את מדיניותו של שר הפנים לפיה עצם הלידה בארץ אינה מקנה מעמד כלשהו ליילוד. ויוזכר, כי הדבר נכון גם כלפי בני משפחת הקטין שרישיונות ישיבתם בארץ אינם בתוקף. קו הערעור של המבקשים

– משפיע על סיכויי ערעורם.

שיקול דעתו של שר הפנים שלא לתת רישיון ישיבת קבע לזרים אלא במקרים חריגים ביותר, היא מדיניות שכבר עמדה לא אחת במבחנו של בית משפט זה, שלא מצא לנכון להתערב בה (ראו: בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים נא(4) 522, 525 (1997)). לשם יישום שיקול דעתו של שר הפנים, מוסמך ראש הדסק לבחון האם הבקשה מעלה כל טעם הומניטארי או שמא יש לדחותה על הסף (נוהל משרד הפנים מס' 5.2.0022.). כך עשה. על פני הדברים, אפוא, לא הצליחו המבקשים להוכיח כי בנסיבות הקונקרטיות של עניינם, סיכויי הערעור גבוהים.

אף אינני סבור כי מאזן הנוחות יש בו כדי לגבור על היעדר סיכוי ממשי לערעור. בהקשר זה יצוין כי במקרה זה יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות: כל אחד מהמבקשים לא הצביע על בסיס משפטי שיקנה לו רישיון ישיבה בארץ; לא נשללה בפני המבקשים האפשרות להתאחד במדינות האזרחות שלהם, כן יש לזכור את גילו של הקטין - יליד שנת 2010 . בכל מקרה, ככל שיזכו המבקשים בערעורם, לא תהא מניעה – בהיבט הנדון בהליך זה – לשיבתם לארץ.

5.

הבקשה נדחית, כפוף לארכת התארגנות לקראת יציאה מהארץ של 30 יום מהיום.