עע"מ 1983/03 משה דוזטו נ. משרד הבינוי והשיכון

בפניי בקשה לפטור את המערערים מהפקדת ערבון. עניינו של ההליך בעניין של דיור ציבורי, הפטור מאגרה. על יסוד זה – אך בלא כל פירוט ממשי נוסף – טוענים המערערים, המיוצגים בידי עורך דין, כי יש מקום לפטור אותם מהפקדת ערבון. צודק בא כוח המשיבה 2 בטענתו, כי בהעדר תצהיר או תיעוד כלשהו, המלמד על מצוקה כלכלית, לא ניתן לפטור את המבקשים מהפקדת ערבון. עצם הזדקקותם של המערערים לדיור ציבורי מהווה אינדיקציה למצוקה כזו, אך אין בה די על מנת ללמד על העדר כל יכולת להפקיד ערבון, ולו בסכום מופחת. על המערערים היה לפרט את התשכרותם, את נכסיהם, ואת הוצאותיהם, בתצהיר ובתיעוד הולם, על מנת שניתן יהא לשקול את בקשתם. כזאת לא עשו, והפטור מאגרה לו זכו, על פי הדין, אין בו כדי לחייב בהכרח פטור מהפקדת ערבון, בהעדר הוראת פטור מפורשת בדין. לכל אלה יש להוסיף, כי המערערים מיוצגים בידי עורך דין, ולא הוברר כיצד יש בידם לממן את ייצוגם.

כל אלה פועלים כנגד מתן פטור מלא מהפקדת ערבון. עם זאת, בשים לב למהותו של העניין, ולכך שלא היה חיוב בהוצאות בפסק דינה של הערכאה הקודמת, ולמעמדם היחסי של הצדדים (פרט מול גופים ציבוריים), וכן לכך שהמשיב 1 לא הגיב לבקשת הפטור, ניתן להפחית במידה ניכרת את גובה הערבון שנקבע, ולהעמידו על 3,500 ₪. סכום זה יופקד תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו, ובכללם ימי הפגרה, ולא – יידחה הערעור, בלא צורך בכל הודעה נוספת.