עע"מ 2015/08 רוני בר און נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה מטה יהודה

1.

המערערים מבקשים צו מניעה האוסר על המשיב 2 לעשות כל עבודות בניה בבית ברחוב השקד 1 במוצא עילית וזאת עד למתן פסק דין בערעור. בית המשפט לענינים מינהליים (כב' השופט נ' סולברג) מחק ביום 28.2.2008 את העתירה המינהלית שהגישו המערערים וקבע כי עליהם למצות תחילה את ההליכים בפני ועדת הערר המחוזית. בית המשפט לא נתן צו ארעי עד לדיון בפני ועדת הערר.

2.

מהבקשה ומהתגובות לה עולה כי הצדדים חלוקים בשאלה המשפטית בדבר סמכותה של ועדת הערר המחוזית לדון בעניינם של המערערים ולקבוע אם היתר הבניה שניתן למשיב 2 הוצא כדין. בשאלה המשפטית יש פנים לכאן ולכאן, כפי שפירטו הצדדים בהסתמכם על מספר פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים המציגים גישות שונות. לטענת הועדה המקומית מדובר אף בבעיה חוזרת ונשנית שנתקלים בה עותרים רבים, בעיה שבית משפט זה לא פסק בה עד כה. בשאלת הסמכות יחליט ההרכב שייקבע לדיון בערעור עצמו. עניינה של החלטה זו בשאלה אם ליתן צו מניעה עד להכרעה בערעור.

3.המערערים פירטו חמישה נושאים בהם, לטענתם, חורג היתר הבניה שניתן למשיב 2 מתכנית המתאר המקומית. לטענתם מדובר בהיתר בניה בלתי חוקי. נושאים אלה נימנו בפסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים, אשר הראה, ולו לכאורה, כי לא מדובר בחריגה "זועקת" אלא בשאלה של פרשנות תכנית המתאר. הבניה נעשית לפי היתר בניה העומד בשלב זה בחזקת תקינות המעשה המינהלי. המערערים לא הראו כי מדובר בעליל בהיתר הנגוע באי-חוקיות. גם במישור מאזן הנוחות, אין מדובר במצב בלתי הפיך לגבי החריגות הנטענות. לנושא הגובה יצוין, כי התוספת החורגת מהגובה המירבי שהמערערים מסכימים לו (שבעה מטרים) היא מעקה זכוכית שקופה אשר יתווסף רק בתום הבניה וגם המשיב 2 מסכים כי הוא ניתן להסרה. אכן המשיב 2 נוטל על עצמו סיכון בהמשך הבניה תוך הסתמכות על ההיתר בהעדר הכרעה סופית במחלוקות השונות בענין פרשנות התוכנית החלה. ואולם, איני רואה יסוד מספיק לשנות מקביעת בית המשפט לענינים מינהליים כי לא מדובר בחריגה "זועקת" המצדיקה הוצאת צו מניעה.

4.

הבקשה נדחית. המזכירות תיקבע את הערעור לדיון בפני הרכב בהקדם.

5.

כאמור בית המשפט לענינים מינהליים קבע כי היה על המערערים להגיש ערר לוועדת הערר המחוזית. ועדת הערר המחוזית איננה צד להליכים. נראה כי בשאלת סמכותה של ועדה זו ראוי לשמוע את עמדת היועץ המשפטי לממשלה המייצג, ככלל, ועדה זו בפני בתי המשפט. על כן תועבר החלטה זו גם לפרקליטות המדינה המתבקשת לנקוט עמדה בשאלת סמכותה של ועדת הערר, וזאת עד 7 ימים לפני מועד הדיון שייקבע.

6.

ניתן יהיה לטעון בנושא הוצאות בקשה זו בעת שמיעת הערעור.