פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
203/20
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המערערים:
1. פלונית
2. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. מדינת ישראל – ועדה הומניטרית
ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי ירושלים בעת"מ 17887-06-19 שניתן ביום 31.12.2019 על-ידי
השופט א' אברבנאל
בשם המערערים:
בעצמם
בשם המשיבים:
עו"ד אילנית ביטאו
החלטה
1.
לפניי בקשה למתן סעד זמני שימנע את הרחקתו של המערער 2 משטחי מדינת ישראל, וזאת עד למתן החלטה בערעור שהוגש מטעמו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 17887-06-19 (השופט א' אברבנאל ) שדחה את עתירתו לקבלת מעמד בישראל בהתאם לסעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג- 2003 (להלן: החוק ) .
2.
המערער 2, תושב איו"ש, הינו נשוי למערערת 1, המחזיקה בתושבות קבע בישראל, ולהם שתי בנות תושבות קבע בישראל. בקשתו של המערער 2 מהמשיב 1 לקבלת רישיון לישיבת ארעי (להלן: הבקשה ) נדחתה ביום 20.2.2019 מן הטעם שזו לא העלתה טעם הומניטרי מיוחד, וכן לאור העובדה שהמערער 2 מחזיק בהיתרי כניסה ייעודיים המאפשרים לו תנועה במעברים.
3.
לאחר דחיית הבקשה, הגישו המערערים את עתירתם לבית משפט קמא, ובמסגרתה טענו כי טעה המשיב 1 בהחלטתו הנ"ל – זאת, בין היתר, בשל היות המערער 2 מאוים בשטחי הרשות הפלסטינית. בית משפט קמא דחה את העתירה בקובעו כי לא הוצג לפניו כל טעם הומניטרי מיוחד שעשוי להצדיק את קבלת הבקשה. לכך הוסיף בית משפט קמא, כי טענות המערערים בעניין המאוימות עומדות לדיון בהליך מקביל שמתקיים לפני ועדת המאוימים.
4.
בבקשתם דכאן שבו המערערים על טענותיהם בעניין הטעמים ההומניטריים אשר מצדיקים, לטעמם, את קבלת ערעורם, תוך שהם מעלים את טענות המאוימות שלדידם מטות את מאזן הנוחות לטובת מתן הסעד הזמני המבוקש.
5.
לאחר עיון בבקשת המערערים ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי אין בידי לתת למערערים את מבוקשם.
6.
מבלי לטעת מסמרות, סבורני כי סיכויי הערעור דנן אינם גבוהים: בקשת המערער 2 לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נבחנה על ידי הוועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים מכוח סעיף 3א1 לחוק, ונדחתה לאחר בירור עובדות. השגת המערערים על החלטה זו נבחנה על ידי בית משפט קמא לגופה, ונדחתה אף היא. כעת מבקשים המערערים כי עניינם ייבחן בשלישית, תוך שהם חוזרים על הטענות שנטענו, ללא הצלחה, לפני הערכאות הקודמות.
7.
זאת ועוד: המערערים לא הראו נזק בלתי הפיך שלשיטתם ייגרם למערער 2 ושבעטיו הם ראויים לקבלת הסעד הזמני במסגרת ההליך הנוכחי. נזק כאמור יכול שיהא קשור רק לעניין המאוימות, אך עניין זה נדון בהליך אחר ואיננו עומד לדיון במסגרת הערעור דכאן.
8.
הבקשה נדחית אפוא. הצו הארעי שניתן על ידי בהחלטתי מיום 8.1.2020 – מבוטל בזאת.
ניתנה
היום, כ"ב בשבט התש"ף (17.2.2020).
ש ו פ ט