עע"מ 2161/15 דוד לוסטיג נ. מי אביבים 2010 בע"מ

בפסק-הדין עליו נסב הליך זה דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה ובקשה להכיר בתובענה כייצוגית נוכח הודעת חדילה שהגישה המשיבה בהתאם לסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. בערעור משיג המערער על סכומי הגמול ושכר הטרחה שנפסקו בסיום ההליך, ובבקשה שבפניי עותר הוא לקביעת עירבון בסכום שלא יעלה על 15,000 ש"ח, בהדגישו כי סכום זה שווה לפער בין סכום הגמול שנפסק לטובתו לבין הסכום שנגבה ממנה על ידי המשיבה שלא כדין.

את בקשתו זו מבסס המערער על מהות ההליך, חשיבותו הציבורית וסיכוייו הנטענים.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

הצדק עם המשיבה כי אין באמירתו הסתמית והלקונית של המערער כי כיוון שאינו עוסק מורשה או חברה "יתקשה לשאת בעירבון גבוה" כדי להצדיק הפחתה של סכום העירבון על רקע מצבו הכלכלי, משזה לא פורט ולא הוכח, ועל כן אף אין צורך להידרש לסיכויי ההליך המהווים תנאי מצטבר להוכחת חוסר יכולת כלכלית. משכך יש לבחון מהו סכום העירבון אותו ראוי לקבוע בהליך כגון דא בשים לב לכלל נסיבות העניין (לשיקולים הרלבנטיים ראו: בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989); רע"א 7028/00 אי. בי אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ

(28.10.2001)).

לאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים הצריכים לעניין ואיזנתי ביניהם הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי להעמיד את העירבון בהליך זה על סך של 25,000 ש"ח. בהקשר זה לקחתי בחשבון, בין היתר, את סכומי העירבון המקובלים בבית משפט זה בהליכים ערעוריים על פסקי דין הניתנים בהליכים של תובענות ייצוגיות (ובתוך כך נתתי דעתי למהות ההליך הנסב על הקביעות הנוגעות לסכומי גמול ושכר טרחה); את היקף ההליך ומורכבותו; את פערי הכוחות בין הצדדים; ואת העובדה שלהליך משיבה אחת.

המערער יפקיד עירבון בשיעור האמור בתוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן - יירשם ההליך לדחייה.