עע"מ 2191/13פלוני נ. מדינת ישראל משרד הפנים

בקשה לצו ביניים וצו ארעי האוסר על המשיב להרחיק את המבקש מישראל עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ק' ורדי ), בו נדחתה על הסף עתירתו נגד החלטת משרד הפנים שלא להכיר בו כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל.

1.

מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי המבקש נכנס לישראל באשרת תייר מסוג ב/2 ביום 16.9.2010 שתוקפה ל-3 חודשים. ביום 24.10.2012 הגיש המבקש בקשה להכיר בו כפליט, ובו ביום נערך לו ראיון זיהוי בסיסי. ביום 10.7.2012 נערך למבקש ראיון, ולאחר בחינת הבקשה הוחלט ביום 6.12.2012 לדחות את בקשתו על הסף.

2.

בית משפט קמא מצא כי גרסתו של המבקש באשר לנסיבות כניסתו אינה עקבית, וכי רק בעתירתו טען לראשונה כי הוא נרדף על ידי השלטון בשל היותו תושב אזור מסוים בניגריה. בנוסף, טענתו כי סוכנים של הרשויות ניסו לרצוח אותו בבית הסוהר, אינה מתיישבת עם טענתו בראיון לפיה אחד מהסוהרים בכלא נשכר על ידי המלך המקומי כדי לרצוח אותו, לאחר שהרג את אשתו-בת המלך. פערים אלה, כך נקבע, מטילים ספק באמינות המבקש, באמיתות טענותיו ובניקיון כפיו.

עוד נקבע כי טענת המבקש כי נשקפת לו סכנת חיים בניגריה מפני המלך המקומי לא הוכחה, מה גם שהעותר עצמו הסכים בראיון כי אין מניעה שיעבור להתגורר

באזור אחר בניגריה. לבסוף, בית משפט קמא עמד על כך שהמבקש עצמו הודה בריאיון כי הביא למותה של אשתו, ולאחר שנשפט ל-20 שנות מאסר ברח מהכלא.

על רקע האמור, נקבע כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של המבקש פליט או לסכנת חיים הנשקפת לו, ובית המשפט דחה את עתירתו על הסף.

מכאן הבקשה שלפניי, המוגשת בצוותא חדא עם ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא.

3.

המבקש טוען כי המשיב הגיש לבית משפט קמא תגובה לבקשתו למתן צו ביניים ובקשה לדחיית העתירה על הסף, אך לא צירף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות הנטענות או תצהיר מטעם הפקידים שערכו את הריאיון. עוד טוען המבקש כי בית משפט קמא לא קיים דיון במעמד הצדדים והוא לא נחקר על תצהירו. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, לא היה מקום לדחות את עתירתו על הסף, ושגה בית משפט קמא בדחותו את העתירה על בסיס דברים ש לכאורה אמר המבקש בראיון.

לגופם של דברים, המבקש טוען כי אם יגורש חזרה לניגריה קיים חשש ממשי לחייו, כי נכלא בשעתו בניגריה בשל חשדות כי הוא מתנגד לשלטון, כי הוא הואשם לשווא בגרימת מותה של אשתו, וכי נמלט לישראל לאחר שסוכנים ניסו לרצוח אותו בבית הסוהר.

4.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה.

לעניין חובת המשיב לצרף תצהיר, יש להבחין בין תגובה לבקשה לצו ביניים , לבין כתב תשובה לעתירה . תקנה 9 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: התקנות ) העוסקת בצו ביניים, קובעת כדלקמן:

צו ביניים

9.

(א)

בקשה למתן צו ביניים תוגש בנפרד מן העתירה, במועד הגשת העתירה או לאחר מכן; בבקשה יפורטו העובדות והנימוקים התומכים בה, ויכול שתפנה לעובדות ולנימוקים שבעתירה (להלן – כתב הבקשה);

העובדות בכתב הבקשה יאומתו בתצהיר כאמור בתקנה 5(ג).

(ב)

בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה על הסף.

(ג)

ראה בית המשפט מקום לברר את הבקשה,

רשאי הוא להורות למשיב להגיש תגובה במועד שקבע , וכן רשאי הוא לקבוע מועד לדיון בבקשה במעמד הצדדים.

אם כן, תקנה 9(א) מטילה על מגיש הבקשה למתן צו ביניים חובה לאמת את העובדות הנכללות בכתב בקשתו בתצהיר. לעומת זאת, תקנה 9(ג) קובעת כי בית המשפט רשאי להורות למשיב להגיש תגובה לבקשה, ושותקת באשר לחובת המשיב להגיש תצהיר לאימות העובדות הנכללות בתגובה.

שתיקה זו מלמדת כי כאשר מצויים אנו בדל"ת אמותיה של בקשה למתן צו ביניים, אין על המשיב חובה להגיש תצהיר. מסקנה זו מתחזקת מהאמור בתקנה 10(ג) לתקנות שעניינה כתב תשובה לעתירה המוגש על ידי המשיב:

כתב תשובה

10.

(א)

הורה בית המשפט על הגשת כתב תשובה לעתירה, יוגש כתב התשובה בתוך שלושים ימים אם לא קבע בית המשפט מועד אחר.

(ב)

בכתב התשובה יפורטו אלה:

(1)

מען המשיב להמצאת כתבי טענות;

(2)

פירוט הנימוקים שבעובדה ושבחוק שעליהם מתבססת התשובה;

(3)

עמדת המשיב באשר לסעד המבוקש בעתירה.

(ג)

כתב התשובה יהיה ערוך לפי טופס 3

שבתוספת,

והעובדות שבו יאומתו בתצהיר או תצהירים אשר יצורפו אליו , כאמור בתקנה 5(ג).

כתב תשובה המוגש בעתירה מינהלית צריך לכלול אפוא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בו, ומכלל הן אתה שומע לאו, לאמור, תגובה לצו ביניים – לגביה שותקת התקנה הרלוונטית – אינה טעונה צירוף תצהיר (וראו גם תקנה 15(א) לתקנות, הקובעת כי " בית המשפט ידון

בעתירה

על פי ראיות שיובאו בתצהירים").

5.

בפסק דינו דחה בית משפט קמא את עתירתו של המבקש על הסף. סמכות זו מוקנית לבית המשפט בתקנה 7(2) לתקנות, הקובעת כדלקמן:

עיון בעתירה

7.

עתירה תובא, בהקדם האפשרי, לעיון בית המשפט, והוא רשאי –

(1)

להורות למשיב להגיש תגובה מקדמית לעתירה או לענינים שקבע, בתוך מועד שקבע;

(2)

למחוק או לדחות עתירה – כולה או מקצתה – על הסף, על פי כתב העתירה בלבד

או לאחר שקיבל תגובה מקדמית, אם, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט;

בית המשפט מוסמך אפוא לדחות עתירה על הסף על פי כתב העתירה בלבד, מבלי שהוגש כתב תשובה ומבלי שהוגשה תגובה מקדמית. כך נעשה במקרה דנן. בית משפט קמא לא הורה למשיב להגיש תגובה מקדמית או כתב תשובה, ודחה את העתירה על הסף. בית המשפט אמנם עיין בתגובת המשיב לבקשה לצו ביניים, אולם כפי שהובהר, תגובה זו אינה טעונה צירוף תצהיר.

עולה מהאמור, כי החלטתו של בית משפט קמא לדחות את העתירה על הסף ניתנה כדין.

6.

אשר לטענות המבקש לגבי החשש הנשקף לחייו, אלו הועלו בעלמא, אף מבלי שנעשה ניסיון לתת הסבר כלשהו לפערים בגרסאותיו. אף לא ניתנה תשובה של ממש לשאלה מה מונע בעד המבקש לחזור אל איזור אחר בניגריה. אין לומר אפוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק ( ראו, למשל, עע"ם 7945/12 Igbokwe Francis Chidi

נ' מדינת ישראל , סעיף 8 להחלטת השופט דנציגר והאסמכתאות שם (22.11.2012)).

7.

בנסיבות אלו, אין לומר כי המבקש הצביע על סיכויי ערעור המצדיקים קבלת בקשתו. אזכיר כי מבחן סיכויי הערעור ומאזן הנוחות הם מבחנים מצטברים, ועל כן חרף הקושי הטמון בהרחקת אדם מן הארץ, אין בכך כדי לרפא את סיכויי הערעור הנמוכים ( עע"מ 7626/10 איגוד העובדים האפריקאים נ' שר הפנים (19.10.2010)).

אי לכך, הבקשה נדחית.