עע"מ 2292/04החברה להגנת הטבע נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה שקמים

בפניי בקשה להפחתת גובה הערבון ולדחיית מועד הפקדתו.

לטענת המערערת, בשנים האחרונות היא סובלת מקשיים כלכליים, ובהליך שבכותרת ניתן לה ייצוג משפטי בלא תמורה. נוכח מצבה הכלכלי, טוענת המערערת כי הפקדת סכום הערובה בו חוייבה, 40,000 ₪, מהווה נטל כבד עבורה.

לא הונחו בפניי ראיות או תשתית ממשית בדבר מצבה הכלכלי של המערערת. מבחינה זו, אין הבקשה מגלה עילה להפחתת גובה הערבון.

עם זאת, נראה לי כי יש להעתר למבוקש, נוכח מהותו של העניין שהועלה בהליך שבכותרת. אכן, מאז נחקק חוק בית המשפט לעניינים מינהליים, התשס"א – 2000, מוגשים לבית משפט זה הליכים ערעוריים בעניינים מינהליים. בחלקם של עניינים אלה, עומד במרכזו של ההליך אינטרס פרטי, אשר אינו שונה, במהותו, מן האינטרס העומד לדיון בהליכים אזרחיים. כך הוא, למשל, בחלק ניכר מענייני המיכרזים. בהתאם לכך, נקבעים סכומי ההוצאות הנפסקים באותם הליכים, ומכך נגזר גם גובה הערבון, הדומה לזה הנקבע בערעורים אזרחיים. בחלק אחר של העניינים בהם דן בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים מינהליים, עולים עניינים בעלי אופי ציבורי, אשר לא אחת דומים באופיים לאלה הנדונים בבית המשפט הגבוה לצדק. בדין לא נקבע פטור מהפקדת ערבון בסוג זה של הליכים. אכן, גם בערעורים מסוג זה עשוי להיות צורך להבטיח את אינטרס המשיבים בגבית הוצאות, אם ייפסקו לטובתם, לאחר שאלה זכו בפסק דין בערכאה הדיונית. עם זאת, בחינת הפסיקה מלמדת, כי בסוג אחרון זה של עניינים, גובה ההוצאות המושת אם ההליך נדחה הוא נמוך יחסית, ולא אחת לא נפסקות הוצאות כלל. הואיל ותכליתו של ערבון הינה להבטיח חיוב אפשרי בהוצאות, מכך נגזר כי גובה הערבון בסוג זה של הליכים מן הדין שיהיה נמוך, יחסית.

ברוח זו נפסק בעע"ם 1545/02 יערי נ' מדינת ישראל משרד האוצר, תק-על 2002(2), 6. באותה פרשה היה מדובר בהליך שעניינו בחוק חופש המידע. בהפחיתו את גובה הערבון שם, ציין כב' הרשם אוקון את הדברים הבאים:

"אכן, העובדה שעילת המבקש מבוססת על חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 איננה מצדיקה מתן פטור. חובת ההפקדה נועדה להבטיח את אינטרס המשיבים בהליך.

התעלמות מחובת ההפקדה עלולה להכביד על המשיבים, לעודד הליכי סרק, ובעיקר לחייב את המשיבים להיזקק להליכים משפטיים נוספים לצורך גביית הוצאות, אם ייפסקו לטובתם. ריבוי הליכים משפטיים שעניינם גביית הוצאות עלול להכביד על הצדדים ועל בתי המשפט גם יחד, ובסופו של דבר להוביל לחסימת שערי בתי המשפט עקב ריבוי הליכים והתמשכותם.

יחד עם זאת, הכלל הוא שבהליכים מינהליים שיעור הערבון שנקבע אינו גבוה. בסוג זה של הליכים קביעת ערבון בשיעור גבוה עלולה להרתיע עתירות בעניינים שערכם הכלכלי ליחיד אינו גדול, אך הם בעלי משמעות חברתית או ציבורית. קביעת ערבון בשיעור גבוה עלולה לפגוע באינטרס הציבורי הקיים בהעצמת הפיקוח על השלטון המרכזי והמקומי (עע"מ 1545/02 א', יערי נ' מדינת ישראל)."

קו מחשבה דומה ניתן להחיל גם במקרה שבפניי. המדובר במקרה שבו עולות טענות הנוגעות במישרין לאינטרס הציבורי הרחב, בסוגיה הקשורה לאיכות הסביבה ולאופן השימוש במשאבי הטבע שבתחום המדינה. על רקע זה ניתן לומר, למיצער, כי הגיונה של הפסיקה הנ"ל בהילכת יערי בא לידי ביטוי גם במקרה שבפניי. דומה, כי ניתן לו ביטוי גם בפסק דינה של הערכאה הדיונית, אשר לא חייבה את המערערת בהוצאות.

התוצאה היא, כי אני נעתר למבוקש. בהתחשב במספר המשיבים, ובמהותו של העניין, יופקד ערבון בסך של 10,000 ₪ תוך 15 ימים מקבלת החלטה זו. לא יופקד הערבון במועד, יידחה הערעור, בלא צורך בכל הודעה נוספת.