עע"מ 2292/12 Mihindukulasuriya Anthony Jayantha Fernando נ. שר הפנים

1.

בקשה לסעד זמני המורה למשיב להימנע ממתן צו משמורת וצו הרחקה מהארץ עד למתן פסק דין בערעור.

2.

המבקשים, אזרחי סרי לנקה, הוזמנו לישראל על-ידי חברת "בר ספנות" (להלן: החברה ) לצרכי עבודה בישראל. הם נכנסו לישראל דרך נמל התעופה בן גוריון. כניסתם אושרה, לאחר שהציגו בביקורת הגבולות "פנקס ימאי".

3.

לטענת המבקשים, המשיב היה מודע לעובדה כי אינם ימאים, אלא מהגרי עבודה. לטענתם, הם הועסקו על-ידי החברה בתנאי עבדות, לפיכך פנו למשטרת ישראל בתלונה על אודות מצבם הקשה והם הועברו למקלט לקורבנות סחר בבני אדם שבו שוהים המבקשים 1 – 3 עד היום. בהעדר תשתית ראייתית, סגרה משטרת ישראל את התיק נגד החברה, ולאחר מכן החל משרד התעשייה והמסחר לחקור את תנאי ההעסקה של המבקשים 1 – 3. המבקשים פנו לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לקבלת אשרת עבודה, בקשתם נדחתה, ואז הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.

4.

בעתירה נטען כי המבקשים הוזמנו לישראל כמהגרי עבודה בענף החקלאות בתחום הדייג. לטענתם, הם נכנסו לישראל כדין. המדינה ידעה כי הם אינם ימאים וכי הם נכנסים לישראל כדי לעבוד בדייג, ולכל הפחות ניתן לקבוע שהמדינה התרשלה, במובן זה שהייתה צריכה להיות מודעת לכך שהם אינם דייגים. בדרכונו של המבקש 3 נכתב שהוא דייג, לעיני בקר הגבולות עמד חוזה ההעסקה של החברה עם המבקשים ומכתב המודיע על הגעתם, ומהתיעוד שהוצג ניתן היה ללמוד שמדובר במהגרי עבודה בתחום הדייג. על המדינה, כך נטען, מוטלת החובה המשפטית והמוסרית להעניק למבקשים אשרת עבודה בישראל. נוהל צוותי ים או אוויר (נוהל מס' 6.4.2002, להלן: נוהל צוותי ים ) יוצר פירצה המאפשרת כניסתם של מהגרי עבודה במסווה של צוותי ים ואוויר. לטענת המבקשים, מדובר בתופעה רחבת היקף והפרצה מנוצלת לשם הבאת עובדים שלא כדין, ואֵלו נפגעים ממעסיקיהם.

5.

בית משפט קמא דחה את העתירות (כבוד השופטת נ' בן אור , עת"מ 29275-11-11, עת"מ 29311-11-11, עת"מ 29352-11-11, עת"מ 6135-01-12). נקבע כי ממצאי החקירה העלו שהמבקשים אינם קורבנות עבדות או סחר בבני אדם ומכאן שאין ביסוס לבקשתם לאשרת עבודה בישראל על-פי הנוהל המסדיר מעמדם של קורבנות שכאלו. נפסק כי טענת המבקשים על כך שרשויות המדינה היו מודעות לכך שהם נכנסים לישראל למטרות עבודה ולא כאנשי צוות ים היא טענה חסרת בסיס, וזאת לאחר בחינת הראיות שהוצגו מטעם המבקשים. הטענה לפיה נוהל הטיפול בכניסת צוותי ים יוצר מכשלה, נדחתה. הושם דגש על כך שאישור הכניסה לצוות ים ניתן לימים ספורים ומוארך לפרקי זמן קצרים. צויין כי נוהל הטיפול בצוותי ים ואוויר קובע מסלול טיפול מיוחד לכניסתם לישראל, המשקף את צרכיהם המיוחדים. אין מדובר בנוהל המסדיר היתר עבודה. גם אם החברה הטעתה את המבקשים וניצלה את הנוהל לרעה, אין בכך כדי לחייב את המדינה ליתן למבקשים אשרת עבודה.

6.

המבקשים חזרו בבקשתם על טיעוניהם מבית משפט קמא והדגישו כי התנהלות המשיב עומדת בניגוד לנהליו, ופוגעת בזכויות היסוד של זרים המגיעים לישראל בתום לב למטרת עבודה. לטענתם, הערעור מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות מיוחדת, שכן הוא חשף תופעה במסגרתה המשיב אם ביודעין אם ברשלנות מאשר כניסת עובדים זרים לישראל תוך ניצול פסול של היתרי מעבר המיועדים לימאים. אלמלא פנו המבקשים למשטרה קרוב לוודאי שהעסקתם של העובדים באופן זה הייתה ממשיכה להעשות במחשכים. קיימת חשיבות לבחון את הנוהל במסגרת הערעור על מנת להבטיח את מיגור התופעה ולהגן על זכויותיהם של מי שכבר נפגעו. באשר למאזן הנוחות נטען כי לאור קיומם של סממנים מובהקים להתפתחות דפוס נצלני ופוגעני של העסקת עובדים זרים ללא היתר, קיים אינטרס ציבורי רב חשיבות להישארותם של המבקשים בישראל עד לתום הדיון בערעור. לא ייגרם כל נזק ולא תיגרם פגיעה באינטרס בעל חשיבות אם המבקשים ישארו בישראל עד לתום הדיון בערעור. מנגד, הימנעות ממתן הצו תסתום את הגולל על האפשרות של המבקשים לשוב לישראל. זאת לנוכח החובות הכספיים אליהם נקלעו המבקשים. לטענתם, החזרתם לסרי לנקה תמיט עליהם חורבן כלכלי ואישי וספק אם יוכלו לשקם את עצמם גם אם יורשו לשוב לישראל בעתיד.

7.

מנגד טוען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל הם נמוכים שכן אין כל פגם בפסק הדין המנומק של בית משפט קמא המצדיק התערבות של ערכאת הערעור. טענת המבקשים בדבר המודעות של המדינה לכך שהם נכנסו לישראל על מנת לעבוד נדחתה על ידי בית משפט קמא מהפן העובדתי. העיקר הוא שלא נפל פגם בקביעת בית משפט קמא שלא קיימת חובה משפטית או מוסרית של המדינה להעניק למבקשים היתר עבודה בישראל. באשר לטענות העקרוניות בדבר נוהל הטיפול בצוות ים או אוויר, אין בהן כדי להקנות סעד המאפשר להותיר את המבקשים בישראל. כמו כן הודגש כי הגורמים הרלוונטיים במשרדי הממשלה נותנים כיום את דעתם לסוגיה ושוקלים את הצורך בתיקון הנהלים. ביום 4.3.2012 התקיימה ישיבה שיזמה מתאמת המאבק בסחר בבני אדם במשרד הפנים בהשתתפות נציגים של רשות האוכלוסין וההגירה, משרד התמ"ת, משרד התחבורה, האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, המקלטים לקורבנות סחר ועוד. כונסה ישיבה נוספת ביום 15.5.2012. במסגרת הדיונים נבחנים בין היתר המנגנונים הקיימים לכניסתם של צוותי ים ואוויר לתחום ישראל והצורך בבחינה כוללת של סוגיה זו על- ידי משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. רשות האוכלוסין אף הודיעה לחברה שהעסיקה את המבקשים כי בכוונתה לקיים בדיקה מקיפה יותר ונערכים הליכים בסוגיה זו. בנוסף, משטרת ישראל עורכת חקירה ביחס לתלונות נוספות שהתקבלו נגד החברה. אך החקירה בעניינם של המבקשים הסתיימה ונקבע שאין ולו ראשית ראיה לכך שהמבקשים היו קורבנות של סחר בבני אדם או עבדות. לבסוף הודגש כי לאחר שהות כה ארוכה בישראל (המבקשים 1 – 3 שוהים תקופה של למעלה מ-15 חודשים והמבקש 4 תקופה של כ-5 חודשים), אף מאזן הנוחות נוטה לדחיית בקשתם של המבקשים.

8.

המבקשים אכן מעלים טענות עקרוניות נגד הנוהל של כניסת צוותי ים ואוויר לישראל, אשר מאפשר, לשיטתם, לנצל את הפרצה שקיימת בו ולהעסיק עובדים בתנאי עבדות. נדמה כי המבקשים תרמו תרומה חשובה לבחינת הנושא, בכך שפנו לרשויות המוסמכות והביאו לידיעתן את הפגיעה הנגרמת לעובדים אשר מנוצלים לרעה. הנושא נחקר על-ידי משטרת ישראל ומשרד התמ"ת. ננקטות פעולות נגד החברה. העניין נבחן במישור העקרוני על-ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים, כפי שפורט בתגובת המשיב שהובאה לעיל. המבקשים נשארו בישראל תקופה ארוכה יחסית גם לשם בחינת טענותיהם. מהצד האחר, קביעת בית משפט קמא לפיה אין בטענות המבקשים כדי ללמד שיש חובה משפטית ליתן להם היתר שהיה בישראל, בעינה עומדת. לא מצאתי בטיעוני המבקשים כדי לבסס בשלב זה קיומה של חובה משפטית שיש ליתן להם היתרי עבודה בישראל. המבקשים ניסו ללמוד על קיומה של חובה שכזו בשל מודעות או רשלנות של המדינה במה שנוגע לכניסתם לישראל לצורכי עבודה ולא כצוותי ים. אולם טענות אלו נדחו במישור העובדתי באופן מפורט ומנומק על-ידי בית משפט קמא. מסקנה זו נכונה גם לטענה בדבר היותם של המבקשים קורבנות של סחר בבני אדם. לנוכח האמור הגעתי למסקנה שסיכויי הערעור אינם מן המשופרים. אכן, אין להתעלם מהנזק שייגרם למבקשים כתוצאה מדחיית הבקשה, אולם בנסיבות תיק זה סבורני כי ראוי ליתן את מירב המשקל לסיכויי הערעור, שכאמור אינם מטיבים עם המבקשים.

9.

הבקשה נדחית.