עע"מ 233/03 עיריית באר שבע נ. רשות הנמלים והרכבות

השופט א' ריבלין :

בסמוך לתחנת הרכבת הישנה בבאר-שבע מתקיים מזה כשלושים שנים מסוף לפריקה ולטעינה של מטענים. במסוף - כך על פי הודעת הערעור - מתקיימת, בין היתר, פעילות של פריקה וטעינה של חומרים כימיים מסוכנים, המשונעים למסוף באמצעות רכבות משא מנמלי הים באשדוד ובחיפה, וחזרה מהמסוף לנמלי הים. שינוע החומרים המסוכנים מהמסוף למפעלים הממוקמים ברמת חובב ומהמפעלים למסוף מתבצע באמצעות משאיות. בשנים האחרונות הוכנו תוכניות להקמת שכונות מגורים בקרבה מסוכנת למסוף.

ביום 30.7.2002 שגרה המערערת, עירית באר-שבע, הודעה למשיבים ובהם רשות הנמלים והרכבות והמשרד לאיכות הסביבה. בהודעה נתבקשו אלה להסיר את המפגע המצוי, לדעת המערערת, במסוף ונאסר עליהם לבצע במסוף פריקה וטעינה של חומרים מסוכנים ורעלים. המשיבה 1, רשות הנמלים והרכבות, עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע לביטול ההודעה.

בית המשפט (כבוד הנשיא ג' גלעדי) נעתר לעתירה וקבע כי ההודעה לסילוק מפגע, ששוגרה על ידי המערערת, תבוטל. עם זאת ציין, כי אם ישתנו הנסיבות, כמפורט בפסק-דינו, יהיה רשאי ראש העיריה לשקול מחדש את האפשרות להוציא הודעה כאמור.

כנגד פסק הדין הזה מופנה הערעור. המערערת מדגישה כי לא היתה מחלוקת בבית המשפט לעניינים מנהליים, כי המטענים המסוכנים, הנטענים ונפרקים במסוף שבבאר שבע, מהווים "מפגע" במובן פקודת בריאות העם. היא גם מציינת כי ניתן למצוא חלופות אחרות, גם בשלב זה, לצורך לשנע מטענים מסוכנים למפעלים המצויים ברמת-חובב. בין השאר הציעה המערערת לפרוק את המטענים במסוף המצוי מחוץ לבאר שבע, במרחק של קרוב ל-50 ק"מ. היא חוזרת ומדגישה את הסיכון הרב שעלול להיגרם, כתוצאה מפגיעה בדיירי המבנים הסמוכים למסוף.

דין הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, היה אנוס לבחור בין שתי רעות: האחת – השארת המסוף במקומו לתקופה מוגבלת, והאחרת – להורות על סגירתו, אפשרות שהיתה מביאה, כך הוכח במשפט, לשינוע החומרים המסוכנים לאורך כל הדרך המובילה מנמלי הים לרמת-חובב, באמצעות משאיות. הוברר במשפט, כי לא ניתן לכפות על המפעלים המצויים באזור הנגב לעשות שימוש במסוף מרוחק יותר, כמוצע על ידי המערערת, וחשוב יותר – לא ניתן לאסור עליהם את השימוש במשאיות. אפשרות זו האחרונה, היתה חושפת את התושבים באזורים נרחבים של המדינה. בית המשפט הביא בחשבון החלטתו גם את העובדה שהמשיבים עומדים להשלים את סלילת מסילת הברזל, המובילה לרמת-חובב וזאת במהלך השנה הקרובה. בהתחשב בכל אלה, אין בשום פנים לומר כי החלטתו של בית המשפט חורגת ממתחם הסבירות ואין להתערב בה.

יוער, כי המערערת עצמה ביקשה, "לחלופי חלופין", להתיר את אכלוס הבתים החדשים שבקרבת המסוף, אם יקבע כי ההודעה נותרת בתוקפה. מסתבר גם כי המערערת בחנה אפשרות להכשיר את האכלוס גם באזורים המסוכנים, חרף הסיכון הכרוך בכך על פי השקפתה וחרף הקושי החוקי לעשות כן, לאור החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה. מגמה זו של המערערת מחזקת את המסקנה כי בחירתו של בית המשפט היתה סבירה בנסיבות העניין.

הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח לכל אחת מקבוצות המשיבים הבאות:

א.המשיבות 1, 3 ו-4.

ב.המשיבים 2 ו-7.

ג. המשיבה 5.

ד. המשיבה 6.

ש ו פ ט

השופט א' מצא :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.