עע"מ 2438/10 שרה הוואס נ. שר הפנים

1.

לפניי בקשה לפטור מהפקדת עירבון בהליך שבכותרת, שנקבע לסך של 10,000 ₪ על-ידי המזכירה הראשית. המדובר בערעור על פסק-דינו בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, במסגרתו נדחתה עתירתה של המערערת - אזרחית ארה"ב ומצרים - כנגד החלטת המשיב 1 לבטל את אשרת הביקור שלה בישראל ולהוציא נגדה צו הרחקה. הטעמים המרכזיים לדחיית העתירה היו שלושה: האחד, כי העתירה הפכה לתיאורטית לאחר שהמערערת יצאה מישראל מרצונה, על-אף שעמד לזכותה צו ביניים שאוסר על הרחקתה מישראל עד להכרעה בעתירה. השני, כי העתירה מוקדמת באשר אין מניעה כי המערערת תגיש בעתיד בקשות ספציפיות להיכנס לישראל, אשר המשיב 1 יהיה מחויב לבוחנן לגופן. והשלישי, כי אף שנפלו פגמים בהתנהלות המשיבים, הרי לגופם של דברים לא נמצא פגם בהחלטת המשיב 1 להרחיק את המערערת מהארץ.

2.

עם הגשת הערעור על פסק-הדין האמור, הגישו באי-כוח המערערת בקשה לפטור מהפקדת עירבון. בבקשה נטען כי מצבה הכלכלי של המערערת שהינה סטודנטית באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, הינו דחוק; כי המערערת התאמצה ביושר לב לשלם את האגרה בגין ההליך שבכותרת; וכי היקפו של ההליך צר; ומשום כך יש מקום לפטור את המערערת מהפקדת עירבון. ביום 18.6.2010 הגישו המשיבים תגובתם והתנגדו לבקשת הפטור, הן מאחר ולטענתם המערערת לא הוכיחה את העדר יכולתה הכלכלית; והן לנוכח הטענה כי סיכויי הערעור נמוכים.

בהתחשב בכך, ראיתי לאפשר לבאי-כוח המערערת להשיב לתגובת המשיבים בליווי אסמכתאות מתאימות בתמיכה לבקשה לפטור מעירבון. ביום 18.7.2010 הגישו באי-כוח המערערת בקשה למחיקת הערעור בנימוק כי מאז הגשתה של בקשת הפטור מעירבון ניתק כל קשר עם המערערת, ולפיכך לא ניתן להגיש ראיות לתמיכה בבקשה. ואולם יומיים לאחר מכן, ביום 20.7.2010, הגיעה לשולחני בקשה חדשה מטעם באי-כוח המערערת לצירוף נספח לבקשת הפטור מעירבון – פסק-דין של בית-המשפט לעניינים מנהליים בפרשה אחרת, אשר ניתן עוד בטרם הוגשה הבקשה למחיקת ההליך שבכותרת, ואשר לטענת באי-כוח המערערת יש בו כדי להגדיל את סיכויי הערעור. משביקשתי הבהרה מבאי-כוח המערערת לגבי היחס בין שתי הבקשות מטעמם – זו למחיקת ההליך וזו להגשת נספח לבקשת הפטור מעירבון – השיבו באי-כוח המערערת כי הבקשה להוספת הנספח הוגשה בטרם הגשתה של בקשת המחיקה (ככל הנראה הבקשה הנ"ל לא הובאה לעיוני בשעתו עקב שביתת מזכירות בית המשפט); וכי אם איעתר לבקשה לפטור מעירבון, הרי הם מבקשים לחזור בהם מבקשת המחיקה ולקדם את בירור הערעור. יוער כי בתגובתם המשלימה, עומדים המשיבים על התנגדותם לבקשה לפטור מעירבון.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה לפטור מעירבון להתקבל באופן חלקי בלבד. לא ניתן להתעלם מטענת המשיבים – אשר נראה כי באי-כוח המערערת אינם חולקים עליה – כי הטענה בדבר העדר היכולת הכלכלית לא הוכחה כדבעי. המערערת לא הגישה תצהיר ולא צירפה כל אסמכתא לטענתה בדבר מצבה הכלכלי. היא לא התייחסה כלל לשאלה האם באפשרותה לגייס את כספי העירבון מסביבתה הקרובה; ואף לא הסבירה כיצד עלה בידה לממן את ייצוגה. בהתחשב בכל אלה, אין בידיי להיעתר לבקשה לפטור מעירבון במלואה, בהתחשב בכך שהמשיבים עומדים על הצורך בהבטחת הוצאותיהם. כל זאת, בלא שאדרש לסיכויי ההליך ולמשמעותו של פסק-הדין המחוזי אותו ביקשו באי-כוח המערערת לצרף כנספח לבקשה לפטור מעירבון (אף שרואה אני להעיר כי באותה פרשה לא יצא העותר את הארץ, בניגוד לנסיבות המקרה דנן).

יחד עם זאת, בהתחשב במצבה הכלכלי הנטען של המערערת ובהתחשב בעובדה שבית-המשפט לעניינים מנהליים נמנע מלהשית עליה הוצאות; אני רואה להפחית מסכום העירבון ולהעמידו על 2000 ₪. מאחר ובאי כוח המערערת ציינו בהודעת ההבהרה כי הם משערים שהמערערת תיצור עימם קשר בעתיד הקרוב, אני רואה לקבוע כי העירבון יופקד עד יום 3.10.2010. לא יופקד העירבון עד המועד האמור, יירשם ההליך שבכותרת לדחייה באין עירבון בלא צורך בהודעה נוספת. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה.