עע"מ 2449/19 בית כנסת נחלת אבות נ. עירית תל אביב

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 7.3.2019 (עת"ם 24962-09-16, השופטת

העמיתה י' שטופמן ).

2.

ההליך דנן נסב על מקרקעין המצויים ברחוב בורוכוב בעיר תל אביב-יפו (להלן: המקרקעין ). בשנת 1933 העבירה הנהלתה של עיריית תל אביב, ככינויה אז, מכתב לגוף הידוע כ"ועד בית הכנסת בשכונת מרכז בעלי מלאכה ג'", ובו ציינה כי היא נותנת לו הרשאה להשתמש במקרקעין לצורך הקמת בית כנסת. בהמשך לכך אכן הוקם במקרקעין בית כנסת שפעל במקום לאורך שנים רבות.

3.

בשלב מסוים, כך נטען, התאגד ועד בית הכנסת כאגודה עותומנית – היא המבקשת. בשנת 2012 חתמה המבקשת על הסכם שכירות עם המשיבה 2, עמותת "מאמי אשירה שמיים" (להלן: העמותה ) לפיו ניתנה לה זכות שימוש בחלקים מסוימים של המקרקעין. בהמשך התגלע סכסוך בין המבקשת לעמותה, שאין זה המקום להידרש לכל פרטיו. בעקבות זאת התנהלו ביניהן הליכים משפטיים ובשנת 2015 ניתן פסק דין שהורה לעמותה להתפנות מבית הכנסת. על רקע האמור, פנתה העמותה לעיריית תל אביב-יפו, היא המשיבה 1 (להלן: העירייה ) בתלונה על התנהלותה של המבקשת, והעירייה פתחה בבדיקה באשר לשימושים בבית הכנסת. בסופו של דבר, הודיעה העירייה למבקשת כי בכוונתה להסדיר את ההחזקה במקרקעין בהתאם לנוהל ההקצאות של משרד הפנים ולנוהל ההקצאות העירוני.

4.

המבקשת הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי כנגד החלטתה של העירייה, ובה טענה, בעיקרו של דבר, כי המקרקעין הוקצו לה בשנת 1933 וכי הקצאה זו שרירה וקיימת. מנגד, העירייה טענה כי החלטתה של הנהלת העיר משנת 1933 אינה מכוננת

הקצאה של המקרקעין, ומכל מקום לא הקצאה לצמיתות. עוד טענה העירייה, כי נתון לה שיקול דעת רחב בהתייחס להקצאת משאבים ציבוריים. העמותה, שצורפה כמשיבה לעתירה, העלתה טענות נוספות, לרבות כאלה שעניינן מעמדה של המבקשת כאגודה עותומנית.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את עתירתה של המבקשת. בית המשפט המחוזי קבע כי בוצעה הקצאה של המקרקעין למבקשת, להבדיל ממתן זכות שימוש בהם בלבד כפי שטענה העירייה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי הקצאת המקרקעין אינה לצמיתות, וכי על העירייה מוטלת חובה כרשות מינהלית וכבעלת הנכס לפקח ולוודא כי במקום נעשה שימוש התואם להקצאה ולכללים שנקבעו על ידה. בהמשך לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי בכל "שנות הדור" שחלפו מאז ההקצאה, לא הייתה כל הסדרה חוזית בין הצדדים ביחס למקרקעין. כמו כן, צוין כי בחלוף השנים נקבעו נהלים ותבחינים ברורים בכל הנוגע להקצאות מקרקעין של משרד הפנים והרשויות המקומיות. בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי גם במקרה זה יש לפעול לפי נוהל ההקצאות הרלוונטי וכי על המבקשת להגיש בקשה להקצאת המקרקעין על-פי הנחיותיה של העירייה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי חזקה על העירייה שבעת קבלת ההחלטה תפעל בהגינות ושוויון, ובין היתר תישקל גם העובדה שבית הכנסת פועל במקרקעין מזה למעלה מ-85 שנים.

6.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו הגישה את הבקשה דנן. בערעורה טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי לא ניתן להחיל על מערכת היחסים שבינה לבין העירייה נהלים שהוצאו לאחר ביצוע הקצאת המקרקעין, והיא אף מעלה טענות רבות כנגד התנהלותה של העירייה. על רקע זה, המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור שהגישה הם טובים. כמו כן, המבקשת טוענת כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, והמקרקעין יוקצו לצד שלישי, יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו. המבקשת מדגישה כי בבית הכנסת מתפללים באופן קבוע בחגים ובשבתות למעלה מחמישים בני אדם, וכן כי נערכות בו באופן קבוע ארוחות ללא תשלום, ומתקיימים שיעורים תורניים ופעילויות נוספות. לעומת זאת, כך נטען, לעירייה ולעמותה לא ייגרם נזק מעיכוב הביצוע. המבקשת אף טוענת כי האינטרס של העמותה במימושו המידי של פסק הדין אינו צריך לקבל משקל בהתחשב בכך שהיא הפרה את חוזה השכירות עם המבקשת ואף נדרשה להתפנות מהמקרקעין בפסק דין חלוט שניתן נגדה.

7.

לאחר שהוריתי למשיבות להגיש תשובה לבקשה, הודיעה העירייה כי מבלי להודות בטענות המבקשת ומבלי לגרוע מטענותיה שלה, היא מסכימה לעכב את הליכי ההקצאה של המקרקעין עד להחלטה בערעור. במישור העובדתי, העירייה ציינה כי ביום 27.3.2019 הגישה העמותה בקשה להקצאת המקרקעין.

8.

לעומת זאת, העמותה מתנגדת לעיכוב הביצוע. העמותה חוזרת ומעלה טענות רבות כנגד מעמדה של המבקשת כאגודה עותומנית וכנגד התנהלותה, אשר על-פי הנטען גרמה לה לנזקים כלכליים כבדים במשך השנים, בין היתר בשים לב לכך שהיא נאלצה להתפנות מהמקרקעין לאחר שעשתה בהם שימוש במשך שבע שנים. העמותה מדגישה כי היא ממתינה כעת להכרעה בבקשתה להקצאת המקרקעין, שכן היא חפצה לשוב ולפעול בהם. העמותה מוסיפה וטוענת כי עיכוב הליכי ההקצאה יביא גם לפגיעה באינטרס הציבורי, לנוכח טענתה כי המבקשת עושה במקרקעין שימוש לצרכיה הפרטיים ללא כל פיקוח ובקרה.

9.

לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי במכלול הנסיבות, ובפרט בשים לב להסכמתה של העירייה, יש מקום לקבל את הבקשה.

10.

ראשית יש להעיר כי על אף שהבקשה הוגדרה על ידי המבקשת כבקשה לעיכוב ביצוע, למעשה מדובר בבקשה למתן סעד זמני לפיו העירייה תימנע מקידום הליכי הקצאת המקרקעין עד הכרעה בערעור (ראו למשל: ע"א 7145/14 פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פסקה 1 (12.11.2014); ע"א 2573/18 אבו חמדה נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 13 (21.8.2018)). מכל מקום, לגוף הדברים, בהתחשב בתקופה הארוכה שבה מחזיקה המבקשת במקרקעין וכאמור לנוכח הסכמתה של העירייה לעיכוב הליכי ההקצאה, דומה ששיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה (השוו: עע"ם 122/19 זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים , פסקה 13 (13.2.2019)). על כך ניתן להוסיף, מבלי לקבוע מסמרות, כי ערעורה של המבקשת נסב בין היתר גם על טענות משפטיות שעניינן במערכת היחסים בין העירייה למבקשת ולביקורת שיפוטית על החלטתה של העירייה, להבדיל מאשר על ממצאי עובדה ומהימנות (ראו: עע"ם 5042/18 פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי נ' ראש עיריית באר שבע , פסקה 9 (7.8.2018)) .

11.

בצד זאת, ובשים לב לטענותיה של העמותה, אני מורה כי המזכירות תקבע את הדיון בערעור לא יאוחר מסוף חודש אוקטובר 2019.

12.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת במובן זה שהליכי הקצאת המקרקעין יעוכבו עד להכרעה בערעור. אין צו להוצאות.