פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
עע"ם
2624/10 - ב'
בפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המערערים:
1. שאלתיאל שוסף
2. גילה שוסף
נ ג ד
המשיבות:
1. ועדת הערר לתכנון ולבניה, מחוז תל אביב
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אונו
3. משה"ב חברה לשיכון בע"מ
בקשה לצירוף צד
החלטה
לפניי בקשה מטעם המערערים לצרף כמשיבה בהליך את הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל-אביב. יצוין כי הערעור נסב על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו, שדחה את עתירתם של המערערים כנגד החלטת המשיבה 1 לדחות ערר בנוגע להיתרים שניתנו למשיבה 3.
המערערים טוענים כי המחלוקת בין הצדדים נסבה על פירוש הוראות תכנית המתאר, ועל כן הם ביקשו עוד בבית המשפט קמא לצרף את הועדה המחוזית שאישרה את התכנית ואשר ועלולה, לדבריהם, להיפגע מפסק-הדין. דא עקא, שבקשה זו לא נדונה ולא הוכרעה, ולפיכך הוגשה הבקשה שלפניי לצרף את הועדה המחוזית להליך הערעור.
לדעת המערערים, צירוף הועדה המחוזית מוצדק אף משיקולים של יעילות וחסכון בזמן שיפוטי.
המשיבים מתנגדים לצירוף המבוקש.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת-הצירוף.
תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי "בית המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן, ורשאי הוא לדחות בינתיים את הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית המשפט ליתן פסק דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין מלכתחילה". כאשר נבחנת השאלה אם לאפשר את צירופו של משיב להליך הערעור, יש לבדוק את אמות המידה הבאות: האם הגורם שצירופו מתבקש עלול להיפגע ישירות אם לא יצורף לערעור; האם ראוי שפסק הדין יכבול כמעשה בית דין את אותו גורם; והאם שיקולי יעילות תומכים בהצטרפות (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה (5) 457, 463 (1991)). הנטל להוכחת קיומם של תנאים אלה מוטל על מבקש הצירוף (ראו גם עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (טרם פורסם, 24.6.2009)).
בענייננו, לא מצאתי בבקשה שלפניי – מעבר לטענות כלליות – משום ביסוס למסקנה כי הצירוף המבוקש אכן מוצדק וראוי לאור אמות המידה שנמנו לעיל. יובהר, כי המערערים לא צירפו את הועדה המחוזית כמשיבה בעתירה המנהלית, וכעולה מטענות המשיבים, רק בשלב הסיכומים הגישו בקשה בעניין זה. מדובר אפוא בבקשה שהוגשה באיחור ללא הצדקה נראית לעין, ובית המשפט קמא לא ראה להידרש לה. איני סבור כי המערערים הציגו נימוקים מספיקים לצירוף הועדה המחוזית עתה, בשלב הערעור, על כל המשתמע מכך מבחינת הרחבה אפשרית של היריעה. זאת ועוד, גם לגוף העניין לא שוכנעתי מטענות המערערים כי צירוף הועדה המחוזית אמנם נחוץ לשם קיום דיון בערעור, ובפרט, לשם קביעת פרשנותה של תכנית המתאר (ככל ששאלה זו תתעורר).
הבקשה נדחית. המערערים ישלמו לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך-דין בסכום של 1,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ט בטבת
תשע"א (5.1.2011
(
.
גיא שני
ר ש ם