פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
2666/10 - א'
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
PRISACARI ZINAIDA
מולדובה דרכון מס' 2142724/מוחזק 96114
נ ג ד
המשיב:
מינהל האוכלוסין משרד הפנים
בקשה למתן צו ביניים
בשם המבקשת:
עוה"ד ש' אבו-האני
בשם המשיב:
עוה"ד ע' ספדי
החלטה
לפני בקשה שכותרתה "בקשה למתן צו ביניים" ושאינה אלא בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים במחוז מרכז (כבוד השופט ר' אמיר ) בעת"מ 26545-03-10 מיום 6.4.2010.
1.
המבקשת, אזרחית מולדובה, הגיעה לישראל ביום 29.1.2006 ולה אשרת שהייה מסוג ב/2 המאפשרת את עבודתה בענף הסיעוד. במהלך שהותה בישראל החליפה שני מעסיקים וביום 9.12.2008 פנתה למשיב כי יעניק לה אשרת שהייה למשך חודש ימים על מנת תוכל למצוא מעסיק חדש. המשיב קיבל את בקשתה.
2.
ביום 5.1.2009 פנתה המבקשת למשיב בבקשה לקבל אשרת שהייה, וזאת על יסוד טענתה בדבר קיומם של חיים משותפים עם אזרח ישראלי. בקשה זו נדחתה על ידי המשיב. ערר שהוגש על החלטת המשיב נדחה אף הוא ביום 25.11.2009.
3.
לטענת המבקשת היא פנתה למשיב בבקשה להסדיר את מעמדה כעובדת זרה בתחום הסיעוד וכי נציגת משרד הפנים בירושלים סירבה לקבל את בקשתה, מבלי שסיפקה לה כל מסמך המעיד על סירוב זה. בתגובתו עומד המשיב על כך כי בקשה כאמור לא התקבלה אצלו.
4.
ביום 8.3.2010 נעצרה המבקשת ומאז היא מצויה במשמורת. לאחר מעצרה הגישה המבקשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהלים על מנת להסדיר את מעמדה בישראל כעובדת זרה בענף הסיעוד. בקשה שהגיש המשיב לדחייה על הסף של העתירה נתקבלה על ידי בית המשפט לעניינים מינהלים בקובעו כי לא נטען כלל בעתירה כי העותרת פנתה למשיב בבקשה להסדיר את מעמדה וכי הטענות שהועלו במסגרת הדיון שהתקיים לפני בית המשפט לעניינים מינהלים, לפיהן נעשתה פנייה כאמור, עולות כדי הרחבת חזית. משכך, קבע בית המשפט כי לא הייתה כל פנייה למשיב בנוגע להסדרת מעמד העותרת, ועל כן אין לעתירה על מה שתסמוך.
5.
ביום 8.4.2010 הוגש ערעור על פסק דין זה של בית המשפט לעניינים מינהלים. בד בבד להגשת הערעור הוגשה הבקשה שלפניי.
6.
במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי היא צפויה להיות מגורשת מישראל וכי גירושה יסכל את ערעורה וישלול את זכותה ליומה בפני בית משפט זה. כמו כן עומדת המבקשת על טענותיה בערעור לפיהן טעה בית המשפט לעניינים מינהלים כשקבע כי לא נעשתה פנייה מצידה להסדרת מעמדה וכי טענותיה בהקשר זה עלו כדי הרחבת חזית. כן מפנה היא לטענותיה בערעור לפיהן החלטת המשיב שלא להסדיר את מעמדה לא עולה בקנה אחד עם הנהלים הפנימיים שלו עצמו לפיהם זכאית המבקשת להסדרת מעמדה בישראל.
7.
בהחלטתי מיום 8.4.2010 ניתן צו ארעי האוסר על הרחקתה של המבקשת מישראל עד למתן החלטה אחרת וביקשתי את תגובת המשיב.
8.
מתגובת המשיב, שהוגשה היום, טוען המשיב כי סיכויי הערעור "אפסיים" זאת מאחר שלא התקבלה אצלו בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת בענף הסיעוד, ותוך שהוא סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים. כן עומד המשיב על התנהלות המבקשת אשר החליטה להישאר בישראל אף לאחר שנדרשה לעזוב את המדינה בחודש נובמבר 2009 וכי עתירתה להסדרת מעמדה הוגשה רק לאחר שנעצרה. בנוסף, טוען המשיב כי הנזק שייגרם למבקשת כתוצאה מהרחקתה לארץ מולדתה אינו בלתי הפיך. מכך טוען המשיב כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.
9.
לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב, סבורני כי דין הבקשה להתקבל. מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, הרי שהתוצאה המעשית של הרחקת המבקשת מישראל עלולה להיות איון אפשרותה לחזור לישראל אף אם יתקבל ערעורה והפיכת הערעור שהגישה לעניין תיאורטי [ראו: עע"ם 952/10 דיסוזה נ' שר הפנים (לא פורסם, 18.2.2010) והשוו: עע"ם 952/10 לובומירה נ' שר הפנים (לא פורסם, 18.2.2010); עע"ם 10315/99 חרסיטופורוב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.2.2010)]. אוסיף ואציין כי נתתי דעתי גם לעובדה כי המבקשת שוהה בישראל מאז שנת 2006, כי נכנסה לישראל כשיש בידה היתר לשהות בה וכי המשיב לא סירב בעבר לבקשותיה לקבלת מעמד כעובדת בענף הסיעוד.
10.
סיכומם של דברים: אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים נושא ערעור זה ואוסר על הרחקתה של המבקשת מישראל, וזאת עד להכרעה בערעור.
11.
בשים לב להחזקתה של המבקשת במשמורת, הערעור ייקבע לדיון לפני הרכב בהקדם.
ניתנה היום, א' אייר תש"ע (15.4.2010).
ש ו פ ט