עע"מ 286/05 ג.מ לירן בניה ופיתוח בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני לתקופת הערעור שהגישו המבקשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ע' מודריק ).

המשיב ערך מכרז לקבלת הצעות לחכירת מגרשים לתעשייה במודיעין. המבקשות השתתפו במכרז וזכו באפשרות לחכור מספר מגרשים. על פי תנאי המכרז, היה על המבקשות לשלם את התמורה לחכירה בתוך 60 ימים מיום שהודע להן על זכייתן. ההודעה על הזכיה נמסרה למבקשות ביום 27.8.03 ולאחר כחודש שילמו המבקשות כ-30% מן התמורה. את היתרה קיוו המבקשות להשיג באמצעות הלוואה בנקאית. ביום 29.9.03 החלה שביתה במשק אשר נמשכה עד ליום 5.1.04. אין חולק כי שביתה זו יצרה קושי בהשגת הלוואות וזאת, בין השאר, עקב פעולתן המקוטעת של לשכות רישום המקרקעין. לטענת המבקשות, שביתה זו מנעה מהן את האפשרות להשיג את ההלוואה שנדרשה להן לצורך השלמת התשלום למשיב. כחודשיים לאחר שנסתיימה השביתה, בתחילת חודש מרץ 2004, פנו המבקשות למשיב במטרה להסדיר את ענייני התשלום. בתשובה לפניה זו הודיע המשיב למבקשות כי על פי תנאי המכרז, זכותן להשלים את התשלום פקעה ולפיכך, זכייתן מבוטלת. כנגד החלטתו זו של המשיב עתרו המבקשות לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים.

בית המשפט המינהלי דחה את עתירת המבקשות. בית המשפט קבע כי המבקשות חרגו באופן משמעותי מהמועדים הקבועים בדין להגשת עתירה מינהלית ועל כן יש לדחות את עתירתן בשל השיהוי הרב בו היא לוקה. כן ראה בית המשפט לדחות את העתירה גם לגופה, משמצא כי המבקשות לא הראו שלא עמדו לרשותן 60 ימים "אפקטיביים" להסדרת התשלום ולנוכח העובדה שפנייתן של המבקשות למשיב נעשתה לראשונה לאחר שעבר פרק הזמן שבו היה עליהן להסדיר את התשלום.

המבקשות מערערות לבית משפט זה ובמסגרת ערעורן מבקשות הן סעד זמני לתקופת הערעור. לטענת המבקשות, המשיב פרסם מכרז חדש על המגרשים בהן הן זכו והמועד האחרון להגשת ההצעות למכרז זה הוא ביום 13.3.05. לטענתן, מימוש הליכי מכרז חדש זה יגרום להן נזק בלתי הפיך משום שאם יתהפך הגלגל בערעור, לא תוכלנה המבקשות לקבל את המגרשים בהן זכו במכרז הראשון. המבקשות מציינות כי המועד לדיון בערעור נקבע ליום 19.4.05 ובנסיבות אלו, עיכוב של כחודש ימים במימוש המכרז החדש לא יגרום למשיב נזק רב.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. על פני הדברים נראה כי אכן נפל שיהוי רב בהתנהלות המבקשות, הן בפנייתן למשיב והן בהגשת העתירה. יצוין כי המשיב הודיע למבקשות על ביטול זכותן במאי 2004 אולם העתירה הוגשה רק כשלושה חודשים לאחר מכן. התלבטתי אם לנוכח מועד הדיון הקרוב שנקבע לערעור אין מקום בכל זאת ליתן סעד זמני אולם בהתחשב ביכולתן של המבקשות להשתתף במכרז החדש ובהתחשב בפגיעה בשיוויון שעלולה לכאורה להיגרם אם יינתן למבקשות מבוקשן לא ראיתי להעתר לבקשה. לכך יש להוסיף את הנזק הכלכלי שעלול להיגרם למשיב כתוצאה מעיכוב המכרז וכן למשתתפים במכרז החדש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.