החלטהעליון4 עמודיםנכלל בחיפוש

עע"מ 2881/09 לין יוהנג נ. משרד הפנים

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · סעד זמני בערעור על צו הרחקה של עובד זרבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור על פסק דין שדחה עתירה נגד צו הרחקה ומשמורת של עובד זר. בית המשפט דחה את הבקשה בשל סיכויי ערעור נמוכים ומאזן נוחות שאינו נוטה לטובת המבקש. נקבע כי הרחקה אינה נזק בלתי הפיך, שכן ניתן להתיר חזרה אם הערעור יתקבל.

העובדות

המבקש, עובד בניין זר, נטש מספר מעסיקים והסדיר מעמדו מחדש בכמה תאגידים. הוא נעצר פעמיים בשל שהייה בלתי חוקית ונעצר לאחר שנטש את מעסיקו האחרון ולא הסדיר את מעמדו בתוך התקופות שנקבעו בנוהל ובחוזרים. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו נגד צו ההרחקה והמשמורת.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על מתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק הדין שדחה עתירה נגד צו הרחקה ומשמורת של עובד זר שלא הסדיר את מעמדו?
  2. 2.האם מאזן הנוחות מצדיק מתן סעד זמני כאשר המבקש לא הסדיר את מעמדו בתוך התקופות הקבועות בנוהל?

הלכות

  1. 1

    סיכויי הערעור אינם גבוהים כאשר פסק הדין מנומק ומבוסס והמבקש מודה שלא נהג כשורה בהסדרת מעמדו.

    ״במצב דברים זה, קשה לראות כיצד תוכל ערכאת הערעור להתערב בפסק הדין שנראה מבוסס בדין וראוי.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    קושי כלכלי להחזיר חובות ולעמוד בהתחייבויות אינו די כדי להיענות לבקשה לסעד זמני.

    ״הרי שבכך אין די לשיטתי לשם היענות לבקשתו לסעד זמני.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • סעד זמני
  • עובד זר
  • צו הרחקה
  • משמורת
  • מאזן הנוחות
  • סיכויי הערעור
  • נוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין
  • נזק בלתי הפיך
  • עע"מ

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

עע"ם

2881/09

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקש:

לין יוהנג

נ ג ד

המשיב:

משרד הפנים

בקשה לסעד זמני בערעור

בשם המבקש:

עו"ד משה פולק

בשם המשיב:

עו"ד אבינעם

סגל-אלעד

החלטה

1.

לפני בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ש' גדות ).

2.

אלה הן העובדות הרלבנטיות לבקשה: המבקש נכנס לישראל בתאריך 28.12.2006 לעבודה בתחום הבנייה במסגרת בתאגיד "דור עמל בע"מ". בתאריך 10.9.2007 נטש המבקש את עבודתו בתאגיד האמור ובתאריך 8.11.2007 הוסדר מעמדו כעובד בתאגיד "סטון שירותי כוח אדם בע"מ". בתאריך 13.2.2008 נטש המבקש את עבודתו גם בתאגיד זה ובתאריך 2.3.2008 הוסדר מעמדו כעובד בתאגיד "אופירה משאבי אנוש בע"מ". בתאריך 21.3.2008 דווח המבקש כמי שנטש גם תאגיד זה. בתאריך 10.7.2008 נעצר המבקש לראשונה אך שוחרר עד לתאריך 17.9.2008 בהתאם להחלטות בית הדין לביקורת משמורת. בתאריך 9.9.2008 הוסדר מעמדו של המבקש כעובד בתאגיד "עוז פאוור" אך בתאריך 10.11.2008 נטש המבקש את עבודתו בתאגיד זה, לטענתו בשל בעיות תקשורת, שכן הוא היה העובד הסיני היחיד באתרי הבנייה ולא הצליח לתקשר עם האחראים.

בתאריך 21.1.2009 נעצר המבקש והוצאו כנגד צווי הרחקה ומשמורת. צו המשמורת אושר ע"י בית הדין לביקורת משמורת, בתאריך 25.1.2009. יוער, כי ביום מעצרו פנה ב"כ המבקש לגורם מוסמך במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לשם מתן ארכה להסדרת מעמדו של המבקש בישראל ולטענת בא-כוחו של המבקש פנייה זו היתה לפני מעצרו. בעקבות אישור הצו הוגשה עתירת המבקש לבית המשפט המחוזי הנכבד.

3.

בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את העתירה בקבעו כי היה על המבקש להסדיר את מעמדו תוך 30 ימים מיום עזיבת מעסיקו הקודם (היינו, עד לתאריך 10.12.2008) וזאת בהתאם לנוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כוח אדם (להלן – הנוהל ). עוד ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי בתאריך 12.10.2008 הוצא חוזר עדכני של המשיב שבו נקבע כי לפנים משורת הדין ניתן לאפשר את רישומו של עובד זר, אשר לא הסדיר את רישומו בתקופת 30 הימים, תוך 60 ימים מיום הדיווח על הפסקת העסקתו, במקרים המתאימים על פי הנוהל. המבקש לא פנה להסדיר את מעמדו לא בתוך תקופת 30 הימים ולא בתקופת 60 הימים. המבקש גם לא עמד בתנאי חוזר מנהל נוסף שהוציא המשיב בתאריך 29.12.2008 ובו נקבע כי כל פנייה להסדרת מעמד של עובד בניין בתאגיד מורשה אשר תתקבל עד ל-31.12.2008 תאושר ללא קשר למועד העסקתו של העובד, שכן הוא לא הגיש כל בקשה להסדרת מעמדו בכלל ועד למועד 31.12.2008 בפרט. בית המשפט הנכבד קמא דחה את בקשת המבקש להתחשב בכך ששהה בישראל זמן קצר קודם למעצרו וכי בתקופה שבה חיפש עבודה נתקבל בקשיים של ממש בהסדרת אשרות (בשל העובדה שמדובר היה בסוף השנה האזרחית, לטענתו). בית המשפט המחוזי קבע כי טענות המבקש בהקשר זה לא הוכחו ודינן להידחות, שכן המסמכים שהגיש בעניין לא נגעו לו אישית ואף לא נערכו על ידו או מוענו אליו. בית המשפט הנכבד קמא ציין עוד כי גם אין די בפנייתו של העותר להסתדרות החדשה לשם מציאת מעסיק חדש, שכן ממילא פנייה זו נעשתה בתום תקופת 60 הימים בהתאם לחוזרי משרד הפנים.

4.

בבקשה למתן סעד זמני שב ומעלה המבקש, בכל הנוגע לשאלת סיכויי הערעור, את הטענות המהותיות שהעלה בפני בית המשפט הנכבד קמא. לגבי מאזן הנוחות טוען המבקש כי יש לאפשר לו לנסות ולהסדיר את מעמדו, שכן אף שלא פעל בדרך המלך, אם ייאלץ לחזור לסין כעת לא יוכל לעמוד בתשלומים ששילם לפני שהגיע לעבוד בישראל ועל מנת לעבוד בה.

המשיב מתנגד לבקשה לסעד זמני ומדגיש כי סיכויי הערעור כאן אינם גבוהים, לשיטתו. שכן, פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא מנומק ומבוסס כדבעי וטענות המבקש אינן מקימות עילת התערבות בפסק הדין. לגבי מאזן הנוחות טוען המשיב כי גם בהקשר זה דין הבקשה להידחות, גם לאור התנהלותו של המבקש, שנעצר כבר פעמיים בגין שהייה בלתי חוקית בישראל וגם בגלל שהרחקתו של המבקש בשלב זה לארץ מוצאו לא בהכרח תוביל לתוצאות בלתי הפיכות, שכן אם בסופו של דבר יתקבל הערעור על ידי בית משפט זה, ניתן יהיה להתיר את חזרתו של המבקש לארץ. לבסוף מדגיש המשיב כי התנהלותו של המבקש בעבר מעלה חשש כי אף אם יידחה הערעור, הוא עלול להישאר בארץ באופן בלתי חוקי וגם בכך יש טעם לדחיית הבקשה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות

וטעמיי לכך יובאו להלן.

6.

באשר לסיכויי הערעור, הרי שמעיון בהודעת הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בדבר אציין כי סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים.

בהקשר זה אצטט את דבריה של השופטת ש' גדות בפסק הדין נשוא הערעור:

"העותר שוהה בישראל מזה למעלה משנתיים, במהלכם עבד אצל ארבעה תאגידים שונים, ונעצר פעמיים בגין שהייה בלתי חוקית.

בפעם הראשונה נעצר העותר ביום 10.7.08, לאחר שדווח כמי שנטש את מעסיקו ביום 21.3.08 ולא הסדיר את מעמדו.

אף על פי כן, ולמרות שהעותר שהה שלא כדין במשך כ-4 חודשים, אפשרו המשיבים לעותר להסדיר את מעמדו.

ביום 21.1.09 נעצר העותר בשנית לאחר שדווח כמי שנטש את מעסיקו ביום 10.11.08. בעת שנעצר שהה העותר בישראל שלא כדין למעלה מחודשיים, מבלי שהסדיר את מעמדו.

מאחר והעותר לא הסדיר את מעמדו כנדרש, ומאחר ולא מצאתי חוסר סבירות בהחלטת המשיבים, אין מקום לבטל את צו ההרחקה אשר הוצא לעותר"

( שם , בפיסקה 20)

המבקש עצמו מציין כי הוא מודע לכך שלא נהג כשורה עת לא הסדיר את מעמדו בתקופה הקבועה בנהלים והוא אינו מראה עתה במה שגה בית המשפט המחוזי הנכבד עת דחה את עתירתו. כל שטוען המבקש הוא כי היה על בית המשפט הנכבד קמא להתחשב במצבו ובעובדה שעשה מאמץ כן ורציני למצוא מעסיק נוסף. במצב דברים זה, קשה לראות כיצד תוכל ערכאת הערעור להתערב בפסק הדין שנראה מבוסס בדין וראוי.

7.

לגבי מאזן הנוחות, אף שאני מוכן להניח כי יש ממש בטענתו של המבקש כי יקשה עליו להחזיר את חובותיו ולעמוד בהתחייבויות שנטל על עצמו לשם הגעה לישראל (השוו: עע"מ 1347/07 גורונג נ' משרד הפנים (לא פורסם, 21.6.2007), שם, בפיסקה 10 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל ), הרי שבכך אין די לשיטתי לשם היענות לבקשתו לסעד זמני. בהיות המבקש מיוצג על ידי עורך דין גם אין חשש כי הטיפול בערעור ייקטע בשל הרחקתו מן הארץ. עוד אציין כי גם אם יורחק המבקש מן הארץ לא יהיה בכך משום נזק בלתי הפיך שכן המשיב מציין כי אם הערעור יתקבל, ניתן יהיה להתיר את חזרתו של המבקש לארץ (השוו: עע"ם 549/08 שנגן נ' משרד הפנים

(לא פורסם, 18.2.2008); עע"מ 2392/09 מוריסון נ' משטרת ישראל-מדינת ישראל

(לא פורסם, 7.4.2009)).

8.

נוכח כל הטעמים המפורטים לעיל – הבקשה לסעד זמני נדחית בזאת. הצו הארעי שהוצא על ידי בתאריך 1.4.2009 – מבוטל בזאת.

ניתנה היום, כ"א באייר התשס"ט (15.5.2009).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1סיכויי הערעור אינם גבוהים כאשר פסק הדין מנומק ומבוסס והמבקש מודה שלא נהג כשורה בהסדרת מעמדו.
  2. 2קושי כלכלי להחזיר חובות ולעמוד בהתחייבויות אינו די כדי להיענות לבקשה לסעד זמני.