עע"מ 2941/18 מ.ג.ע.ר בע"מ נ. מדינת ישראל- משרד התחבורה

1.

בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (סגן הנשיא י' נועם ), אשר דחה את עתירת המבקשת להורות על פסילת זכייתה של המשיבה 2 במכרז 7/16 שפרסם משרד התחבורה.

2.

משרד התחבורה פועל מזה זמן לעריכת רפורמה מקיפה בתחום מבחני הנהיגה המעשיים ('טסטים'). הרפורמה – במסגרתה מתוכננת הפרטת המבחנים – עוסקת בהיבטים רבים ובכללם שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, שיפור רמת השירות לתלמידי ולמורי הנהיגה, הגברת השקיפות כלפי הנבחן והקמת מערך פיקוח וביקורת מטעם משרד התחבורה. במסגרת זו פורסמו שני מכרזים. המכרז האחד, שאינו רלבנטי במישרין לענייננו, נועד לבחירת החברה אשר תקים את המערכת הטכנולוגית, שתאפשר לנהל את מערך מבחני הנהיגה בפריסה ארצית ובאופן מקוון. המכרז השני הוא מכרז להקמה ותפעול של מערך המבחנים המעשיים עצמו: הזוכות במכרז זה מחויבות בין היתר לעמוד בקציבת לוחות זמנים קפדניים לעריכת טסטים; להעסקת הבוחנים ולהכשרתם; וכן להקים כ-40 אתרי יציאה ל'טסטים'. לפי המכרז, חולקה המדינה לשני אזורים (המכונים במסגרת המכרז אזור א' ואזור ב'), ולכל אזור תיבחר זוכה אחת. בסופו של ההליך המכרזי, הוכרזה המשיבה 3 כזוכה באזור א', והמשיבה 2 כזוכה באזור ב'.

3.

המבקשת, וכן משתתפות נוספות במכרז, הגישו עתירות מינהליות בנוגע להחלטות ועדת המכרזים. העתירות נדחו בפסק הדין מושא הערעור, אשר קבע כי אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטות ועדת המכרזים. על כך הוגש הערעור, ועמו הוגשה הבקשה שלפנַי. בבקשה מבוקש כי תוקפה של החלטת ועדת המכרזים יותלה עד להכרעה בערעור, וכי ייאסר על המדינה ועל הזוכות לפעול למימוש ההחלטה בכל דרך שהיא.

4.

המבקשת מפרטת בבקשתה את סיכויי הערעור שהגישה, ועומדת על קשיים רבים, לעמדתה, בהחלטותיה השונות של ועדת המכרזים לאורך ההליך. איני רואה צורך במסגרת החלטה זו לעמוד על טענותיה השונות. די אם אציין, מבלי להידרש לסיכויי הערעור, כי מחד גיסא אין מדובר בערעור סרק; ומאידך גיסא, משמבוקש בו כי בית המשפט יתערב בשיקול דעתה של ועדת המכרזים ובאופן שבו היא פרשה את תנאי הסף במכרז – הרי שניצבת לפני המבקשת משוכה לא קלה למעבר. מכל מקום, גם אם הייתי משוכנע שסיכויי הערעור טובים המה, הרי שמאזן הנוחות מורה על דחיית הבקשה, כפי שאבהיר מיד.

5.

המבקשת עומדת על כך שמדובר במכרז הקמה, וכי על-פי ההלכה הפסוקה, קיימת נטייה לעכב את ביצוע הליכי המכרז לתקופת הערעור בכגון דא, שכן אם יצא המכרז לפועל, תהפוך ההכרעה לתאורטית בלבד. אכן, שיקול זה הוא שיקול מרכזי, אך אינו עומד לבדו:

"כנגדו עומדת דחיפות וחשיבות האינטרס הציבורי שעל הפרק; השינוי בנקודת האיזון שבין האינטרסים המנוגדים בעקבות דחיית העתירה; והעובדה כי משמדובר בנזק שניתן לכימות, הרי שעל אף שמדובר במכרז להקמה, להבדיל ממכרז לתפעול או אספקה, אין לומר כי הנזק כתוצאה מצו הביניים הינו בלתי הפיך ולמבקשת שמורה הזכות לתבוע פיצויים על כך שבעל המכרז לא זיכה אותה במכרז, אם תוכיח בערעור כי ההחלטה היתה לא כדין"

(עע"מ 9347/09 י.ד ברזאני בע"מ נ' קל-בנין בע"מ , פסקה 7 (13.12.2009); ההפניות הושמטו).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהגישו המשיבים, הגעתי למסקנה כי שקלול של מכלול השיקולים הללו מורה על כך שאין להֵעתר לבקשה.

6.

ראשית, האינטרס הציבורי. מטרתו של המכרז מושא ההליך היא להוציא לפועל רפורמה מקיפה ומורכבת בתחום חיוני, אשר סובל כעת, לעמדת משרד התחבורה, מליקויים רבים. זמני ההמתנה למבחני הנהיגה – ארוכים; רמת המבחן – ארכאית, ואינה מותאמת לאתגרי הנהיגה כיום; הפיקוח על הבוחנים – לוקה בחסר. עיכוב בהוצאת הרפורמה לפועל יסב אפוא נזקים לכלל ציבור תלמידי הנהיגה, בוחני הנהיגה (הנערכים כעת לרפורמה מנקודת מבטם), וגופים ציבוריים המצויים במחסור של נהגים לרכבים כבדים ומיוחדים, ומתקשים להשלים את הכשרתם. מקובלת עלי עמדת משרד התחבורה, לפיה עיכוב בהוצאת הרפורמה אל הפועל אכן יגרום לנזק ציבורי משמעותי, שיש ליתן לו משקל ממשי.

7.

שנית, משניתן פסק הדין אשר דחה את עתירת המבקשת, שונתה נקודת האיזון בין הצדדים. המבקשת ציינה כי במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ניתן לה צו ביניים למניעת יישום תוצאות המכרז, ולעמדתה יש 'להאריכו' גם לתקופת הערעור. אלא, שלאחר שניתן פסק הדין, נקודת המוצא היא הקביעה השיפוטית שדחתה את טענותיה של המבקשת, וכפועל יוצא – זכותם של הזוכים להנות מפירות זכייתם. המשוכה הניצבת לפני המבקשת בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור, גבוהה יותר מזו שניצבה לפניה במסגרת הבקשה לצו ביניים שבהליך העיקרי; אין להקיש אפוא מהתם להכא.

8.

לבסוף, באשר לנזקיה של המבקשת. משרד התחבורה ציין בתגובתו לבקשה, כי ההסכמים שנכרתו עם הזוכות במכרז כוללים סעיף שלפיו, במצב שבו הסכם ההתקשרות מגיע לידי סיום – מתחייבת הזוכה להכניס לכל הסכם התקשרות בו היא מתקשרת עם צדדים שלישיים (כגון הסכמי שכירות והעסקה), סעיף שיאפשר הסבה בתנאים זהים למשרד התחבורה או למפעיל חדש מטעמו; וככל שהאתרים שבהם ייעשה שימוש הם בבעלות הזוכה, הריהי מחויבת לאפשר למפעיל החדש לעשות שימוש בנכסים אלו למשך תקופה של ששה חודשים. בנסיבות אלו, ככל שיתקבל הערעור ניתן יהיה להחליף בין הזוכה למבקשת, ועל עלויות נוספות ניתן יהיה לפצות בפיצוי כספי. אכן, אין לכחד, היבטים 'חד-פעמיים' של הקמת המערך יתכן שיהפכו לתאורטיים, אולם ההיבט השוטף של המכרז – תפעול מערך הבחינות – אינו בלתי הפיך, ומרביתם של הנזקים ניתנים לפיצוי.

9.

בנסיבות אלו, בשים לב לאינטרס הציבורי מזה ולהיקף הפגיעה במבקשת מזה, וכן בשים לב לנקודת האיזון שבין הצדדים שעה שבהליך ערעורי עסקינן – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. יחד עם זאת החלטתי להורות כי הערעור ישמע עד סוף חודש ספטמבר 2018, ובמידת האפשר אף לפני פגרת הקיץ, הכל בכפוף לאילוצי יומנו של בית המשפט.

10.

הבקשה נדחית אפוא בזאת. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 1-3, בסך של 5,000 ₪ לכל אחת.