פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
2982/10
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
עו"ד מוחמד פוקרא
נ ג ד
המשיבה:
לשכת עורכי הדין בישראל
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 6/1 שניתן
על-ידי כב' השופט ב' ארבל ביום 17.3.2010
בשם המבקש:
עו"ד יהושע רובין
החלטה
1.
נגד המבקש, עורך-דין במקצועו, מתנהלים מספר הליכים משמעתיים לפי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין) בפני בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז הצפון. לאחר מספר ישיבות שהתנהלו בעניינו, ובמועד האחרון שנקבע להגשת סיכומים, הגיש המבקש בקשה לפסילת ההרכב שדן בעניינו בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, בשל כך שאחת מחברות ההרכב היא עורכת הדין מנאל חליחל, שאביה מכהן כיו"ר ועדת האתיקה המכריעה בעניין הגשתן של קובלנות. הבקשה נדחתה. בהחלטתו ציין בית הדין המשמעתי כי ההליכים נושא הבקשה מתנהלים מזה מספר שנים; כי בכולם הגיע שלב שמיעת הראיות אל סיומו, לאחר שמיעת מספר רב של עדים; והמשיבה אף הגישה את סיכומיה. טענת הפסלות נטענה, אפוא, בשלב מתקדם ביותר של ההליך, ועל כן, אין לקבלה. עוד נקבע, כי גם לגופה – בבקשת הפסלות אין ממש, שכן המבקש העלה בגדרה טענות סותרות ובלתי מבוססות.
2.
נגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, אולם עתירתו נדחתה. בפסק דינו קבע בית המשפט (כב' השופט ב' ארבל ) כי המבקש לא הבהיר מדוע לא העלה את טענת הפסלות במועד וממילא, העתירה כלל אינה מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לפי פרט 21(5) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2009 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים) או לפי חוק לשכת עורכי הדין. על קביעות אלה מערער המבקש במסגרת ערעור שהוגש לבית משפט זה, ובד בבד, הוא עותר לעיכובם של כלל ההליכים המשמעתיים המתנהלים נגדו. בבקשה צוין, כי המשיבה הסכימה לעיכוב ההליכים עד ליום 30.4.2010 וכי אי עיכוב ההליכים נגדו ייתר את הליך הערעור. לבקשה לא צורפה הסכמה כלשהי מטעם המשיבה.
3.
לא אוכל להיעתר לבקשה. בית המשפט המחוזי ניתח את מכלול ההסדרים החקיקתיים החלים בענייננו, ולאחר שעשה כן הגיע למסקנה כי הן לפי האמור בתוספת הראשונה לחוק בתי למשפט לעניינים מנהליים, הן לאור הסמכויות וסדרי הדין הקבועים בחוק לשכת עורכי הדין – לא מוקנית לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בעתירה שהגיש המבקש. להשקפתי, מסקנה זו בדין יסודה. החלטות בענייני משמעת – כזו
המונחת לפניי – אינן נתונות לביקורתו של בית המשפט לעניינים מנהליים (והשוו, למשל, ע"א 3730/07 ד"ר יעקב לומקין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.2007); בג"צ 11213/05 פלונית נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין (לא פורסם, 17.7.2006) סעיף 2 לפסק הדין; עמ"נ (מנהלי -ת"א) 253/05 ניאזוב נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 14.11.2005). כן ראו הצעת בתי משפט לעניינים מנהליים (תיקון מס' 8), התשס"ד-2004). אף לו הייתי מגיע למסקנה כי בית המשפט לעניינים מנהליים הוא בעל סמכות לדון בעניין – וכאמור, זו אינה עמדתי – לא ניתן להתעלם מן שיהוי הניכר בהגשתה של בקשת הפסילה. בנסיבות אלה אני סבור כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים, ובנסיבות הקונקרטיות של המקרה שלפניי די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום,
ה' באייר תש"ע (19.4.2010).
ש ו פ ט