עע"מ 3095/11 מוניות ר.ע ארגמן חולון בע"מ נ. מוניות שרת נאות רחל בע"מ

1.

זוהי בקשה שנייה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (כב' השופט א' יעקב), שביטל את החלטת המשיבה 2, עיריית חולון (להלן: העירייה ), להעניק למבקשת רישיון עסק להפעלת תחנת מוניות ברחוב אילת 36 שבחולון, והורה לעירייה לבחון מחדש את זכאותן של המבקשת והמשיבה 1 לקבל את רישיון העסק האמור. כן מופנית בקשה זו כלפי החלטת העירייה מיום 1.8.11 שלהגדרת המבקשת, מתבססת על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

2.

עובדות המקרה והשתלשלות ההליכים פורטו בהחלטתי הקודמת מיום 20.7.11. על כן אציין רק באופן כללי כי הרקע לבקשה זו הינו סכסוך בין שתי חברות מוניות שהתפצלו מחברת "מוניות שרת-נאות רחל". על רקע סכסוך זה ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהתייחס לשאלה מי מהחברות זכאית לקבל רישיון עסק להפעלת תחנת מוניות. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית משפט זה ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע.

3.

בהחלטתי הקודמת מיום 20.7.11 נדחתה בקשתה הראשונה של המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. זאת מן הטעם שפסק הדין, שהורה על החזרת העניין לבחינה מחודשת של העירייה, לא היווה שינוי ממשי במצב הקיים. לפיכך מצאתי שלא ניתן לומר כי המבקשת סובלת נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצועו של פסק הדין.

4.

מאז נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, קיבלה העירייה ביום 1.8.11 החלטה לפיה המשיבה 1 היא הזכאית לקבלת רישיון העסק. כפי שעולה מהחלטת העירייה, היא התקבלה על יסוד עיון במסמכים שהגישו המבקשת והמשיבה 1 ובשים לב לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. העירייה פירטה בהחלטתה כי מן המסמכים המצויים בתיק העירייה עולה כי מי שקיבלו בעבר את זכות השימוש במפרצי החניה שליד התחנות הם נהגי מוניות פרטיים וכי לא נמצאה החלטה פוזיטיבית כלשהי המעבירה את זכויות הנהגים הפרטיים לחברה זו או אחרת. כן צוין כי בדיקת רשימות נהגי המוניות הפועלים אצל המבקשת והמשיבה 1 מעלה כי מרבית בעלי זכויות השימוש במפרצי החניה מאוגדים אצל המשיבה 1 ולא אצל המבקשת. לפיכך, מצאה העירייה כי מתקיים אחד משני התנאים שקבעה לשם קבלת רישיון העסק, הוא כי מקומות החניה מוקצים למבקש הרישיון. על כן נקבע כי המשיבה 1 היא הזכאית לקבלת רישיון וזאת בכפוף לתנאים שיקבעו על ידי מחלקת הרישוי ולהתחייבות המשיבה 1 בבית המשפט המחוזי בדבר הסדרת ה"בוטקה" ממנו מתנהלת התחנה.

בעקבות החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני.

5.

עיון בטענות הצדדים המפורטות בבקשה ובתגובות המשיבות מלמד כי חלקן הארי של טענות המבקשת נוגע לתשתית העובדתית שעמדה ביסוד החלטת העירייה והן חורגות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטרם נידונו בפני ערכאה דיונית. על כן, בשים לב להחלטתי הקודמת ובמחשבה נוספת, בקשה לסעד זמני המכוון למעשה לעיכוב החלטת העירייה – מקומה להידון במסגרת עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים, ככל שתוגש, ולא במסגרת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע לפני בית משפט זה.

יצוין כי בהחלטת העירייה שניתנה לאחר שהגישה המבקשת ערעורה לבית משפט זה – יש כמובן כדי לשנות את המצב העובדתי שבבסיסו, ולפיכך ניראה כי יש מקום שהמבקשת תשקול את צעדיה גם בעניין זה.

הבקשה, אפוא, נדחית. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.