עע"מ 3174/05 נאאלה מחמד דאר מוסא נ. שר הפנים,משרד הפנים

1.בפניי בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מיום 13.3.05 (השופט ד' חשין) בעת"מ 757/04 לפיו נדחתה עתירה שהגישו המבקשים נגד החלטת המשיבים לסרב לבקשת איחוד משפחות. כן חויבו המבקשים בהוצאות משפט בסך של 7,500 ש"ח. הבקשה לעיכוב ביצוע מכוונת הן כנגד דחיית העתירה והשלכותיה, והן כנגד החיוב בהוצאות משפט.

2.המבקש 2, תושב בית לקיא שבאזור, והמבקשת 1, תושבת קבע בישראל, נישאו בתאריך 12.2.98. ביום 12.11.98 הגישו המבקשים בקשה לאיחוד משפחות. המשיבים סירבו לבקשה, בנימוק שלא הוכח "מרכז חיים". פניות נוספות של המשיבים נענו אף הן בסירוב, מאותו נימוק. המשיבים טענו תחילה כי הם מתגוררים בירושלים, ולאחר מכן טענו כי הם מתגוררים בלוד. ברם, המשיבים קבעו בהחלטתם – על בסיס חקירת המוסד לביטוח לאומי – כי המבקשים מתגוררים בבית לקיא. במכתב האחרון שנשלח למבקשים ביום 14.4.04, כותבים המשיבים כי אם המבקש 2 נמצא בישראל – עליו לעזוב. שכן, גם אילו היו המערערים עוברים בינתיים להתגורר בלוד והיו מגישים בקשה חדשה, הבקשה היתה נדחית בהתאם לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תשס"ג-2003.

3.לאחר קבלת הודעת הסירוב, עתרו המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים כדי לבטל את החלטת המשיבים ולהורות למשיבים לאשר את בקשתם לאיחוד משפחות. בית המשפט דחה כאמור את העתירה וקבע כי החלטת המשיבים בהסתמכם על חקירת המוסד לביטוח לאומי עומדת במבחן הראיה המנהלית.

4.הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא מפורט ומנומק. השאלה המרכזית שבמחלוקת – המקום בו התגוררו בני הזוג בתקופה הרלבנטית – הינה שאלה עובדתית במהותה. גם ביצועו של פסק הדין באופן מידי לא יגרום לנזק בלתי הפיך למבקשים, שכן אם וכאשר יתקבל הערעור יוכל המבקש לקבל אשרת שהייה ולהתגורר בישראל. לא למותר לציין כי המבקשים יוכלו לנהל את הערעור גם אם הם מתגוררים בבית לקיא. כן אין מקום לעכב ביצוע של חיוב ההוצאות, היות ומדובר בחיוב כספי שניתן יהיה להשיב אם וכאשר הערעור יתקבל.